איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Y respondió Job, y dijo:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
¿Hasta cuándo angustiaréis mi alma: y me moleréis con palabras?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
Ya me habéis avergonzado diez veces: no tenéis vergüenza de afrentarme.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
Sea así, que de cierto yo haya errado: conmigo se quedará mi yerro.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
Mas si vosotros os engrandeciereis contra mí, y redarguyereis contra mí mi oprobrio:
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Sabéd ahora, que Dios, me trastornó, y trajo al derredor su red sobre mí.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
He aquí, yo clamaré agravio, y no seré oído: daré voces, y no habrá juicio.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
Cercó de vallado mi camino, y no pasaré; y sobre mis veredas puso tinieblas.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
Quitóme mi honra, y quitó la corona de mi cabeza.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
Arrancóme al derredor, y me fui; e hizo ir, como de un árbol, mi esperanza.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
E hizo inflamar contra mí su furor; y contóme a sí entre sus enemigos.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
Vinieron sus ejércitos a una, y trillaron sobre mí su camino; y asentaron campo en derredor de mi tienda.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
Mis hermanos hizo alejar de mí, y mis conocidos ciertamente se extrañaron de mí.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
Mis parientes se detuvieron; y mis conocidos se olvidaron de mí.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
Los moradores de mi casa, y mis criadas, me tuvieron por extraño: extraño fui yo en sus ojos.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
Llamé a mi siervo, y no respondió; de mi propia boca le rogaba.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
Mi aliento fue hecho extraño a mi mujer, y por los hijos de mi vientre le rogaba.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Aun los muchachos me menospreciaron: en levantándome, luego hablaban contra mí.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Todos los varones de mi secreto me aborrecieron; y los que yo amaba, se tornaron contra mí.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
Mi hueso se pegó a mi piel y a mi carne, y he escapado con el cuero de mis dientes.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
¡Oh vosotros mis amigos tenéd compasión de mí, tenéd compasión de mí! porque la mano de Dios me ha tocado.
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
¿Por qué me perseguís como Dios, y no os hartáis de mis carnes?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
¿Quién diese ahora que mis palabras fuesen escritas? ¿Quién diese que se escribiesen en un libro?
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
¿Qué con cincel de hierro y con plomo fuesen en piedra esculpidas para siempre?
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Yo sé que mi Redentor vive, y que al fin se levantará sobre el polvo.
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
Y después, desde este mi roto cuero, y desde mi propia carne tengo de ver a Dios:
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Al cual yo tengo de ver por mí, y mis ojos le han de ver, y no otro, [aunque] mis riñones se consuman dentro de mí.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
¿Por qué no decís: Por qué le perseguimos? pues que la raíz del negocio se halla en mí.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Teméd a vosotros delante de la espada; porque la ira de la espada de las maldades viene: porque sepáis que hay juicio.
