איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Men Job svarede og sagde:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
Hvor længe ville I bedrøve min Sjæl og knuse mig med Ord?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
I have nu ti Gange forhaanet mig, I skammede eder ikke ved at overdøve mig.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
Og sandelig, om jeg end har faret vild, da bliver jo min Vildfarelse hos mig selv.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
Dersom I virkelig vilde ophøje eder imod mig og overbevise mig om min Skam,
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
saa forstaar dog, at Gud har forvendt min Sag og har ladet sit Garn omringe mig.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Se, jeg raaber over Vold, og jeg faar ikke Svar; jeg skriger, og der er ingen Ret.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
Han satte Gærde for min Vej, at jeg ikke kan komme over, og han lagde Mørkhed over mine Stier.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
Han afførte mig min Ære og borttog mit Hoveds Krone.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
Han nedbrød mig trindt omkring, og jeg for bort; han oprykkede mit Haab som et Træ;
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
og han optændte sin Vrede imod mig og agtede mig over for sig som sine Fjender.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
Hans Tropper kom til Hobe og banede sig Vej imod mig, og de lejrede sig trindt omkring mit Telt.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
Han fjernede mine Brødre fra mig, og de, som kende mig, holde sig aldeles fremmede for mig.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
Mine nærmeste have forladt mig, og mine Kyndinge have glemt mig.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
De, som bo hos mig i mit Hus, og mine Tjenestepiger agte mig som en fremmed, jeg er bleven en Udlænding for deres Øjne.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
Jeg kaldte ad min Tjener, og han svarede ikke; med egen Mund maatte jeg bede ham bønligt.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
Min Aand er bleven fremmed for min Hustru og min Kærlighed for min Moders Sønner.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Endogsaa Børn foragte mig; staar jeg op, tale de imod mig.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Alle de Mænd, som vare i min Fortrolighed, have Vederstyggelighed til mig, og de, som jeg elskede, have vendt sig imod mig.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
Mine Ben hænge ved min Hud og ved mit Kød, og jeg er netop undsluppen med mine Tænders Hud.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Forbarmer eder over mig, forbarmer eder over mig, I, mine Venner! thi Guds Haand har rørt mig.
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Hvi forfølge I mig, ligesom Gud, og kunne ikke mættes af mit Kød?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Gid dog mine Ord maatte blive opskrevne, gid de maatte blive prentede i en Bog,
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
ja, maatte de med en Jernstil og med Bly blive indhuggede i en Klippe til evig Tid!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Og jeg ved, at min Genløser lever, og at han som den sidste skal staa op over Støvet.
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
Og naar min Hud, saaledes sønderslidt, er borte, og jeg er blottet for mit Kød, skal jeg skue Gud,
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
hvem jeg skal skue som den, der er for mig, og hvem mine Øjne skulle se, og ikke en fremmed; mine Nyrer forsmægte i mit Indre.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
Naar I sige: Hvor skulle vi dog forfølge ham! — og Sagens Rod skal være funden i mig —:
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Da frygter for Sværdet; thi Vreden rammer Misgerninger, som fortjene Sværdet; paa det I skulle vide, at der er Dom til.
