איוב 14
| אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז | 1 |
Et Menneske, født af en Kvinde, lever en stakket Tid og mættes af Uro.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד | 2 |
Han gaar op som et Blomster og henvisner, han flyr som en Skygge og bestaar ikke.
| אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך | 3 |
Ogsaa over en saadan oplader du dine Øjne og fører mig for din Dom.
| מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד | 4 |
Ja, kom der dog en ren af en uren! men nej, ikke en eneste.
| אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר | 5 |
Dersom hans Dage ere bestemte, hans Maaneders Tal fastsat hos dig, dersom du har sat ham en Grænse, han ikke kan overskride:
| שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו | 6 |
Da lad af fra ham, at han maa hvile; at han dog som en Daglønner maa glæde sig ved sin Dag.
| כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל | 7 |
Thi et Træ har Haab: Naar det er afhugget, kan det igen skyde frem, og dets Kviste udeblive ikke.
| אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו | 8 |
Om end dets Rod bliver gammel i Jorden, og dets Stub dør i Støvet,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע | 9 |
saa grønnes det dog igen af Vandets Duft og skyder Grene som en frisk Plante.
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו | 10 |
Men dør en Mand, er hans Kraft forbi, og opgiver et Menneske Aanden, hvor er han da?
| אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש | 11 |
Vand løber ud af Søen, og en Flod svinder og bliver tør:
| ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם | 12 |
Saaledes lægger og at Menneske sig og staar ikke op; indtil Himlene ikke mere ere, opvaagne de ikke, og de opvækkes ikke af deres Søvn.
| מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585) | 13 |
Gid du vilde gemme mig i Graven, ja skjule mig, indtil din Vrede vendte om; at du vilde sætte mig en beskikket Tid og vilde komme mig i Hu igen! (Sheol h7585)
| אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי | 14 |
Naar en Mand dør, mon han da skal leve op igen? saa vilde jeg vente alle mine Stridsdage, indtil min Afløsning kom.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף | 15 |
Du skulde kalde, og jeg skulde svare dig; du skulde længes efter dine Hænders Gerning!
| כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי | 16 |
Thi nu tæller du mine Skridt; du varer ikke over min Synd.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני | 17 |
Min Overtrædelse er forseglet i et Knippe, og du syr til om min Misgerning.
| ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו | 18 |
Men et Bjerg, som falder, smuldrer hen, og en Klippe flytter sig fra sit Sted;
| אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת | 19 |
Vandet udhuler Stene, og dets Strømme bortskylle Jordens Støv: Saaledes gør du et Menneskes Forhaabning til intet.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו | 20 |
Du overvælder ham evindelig, og han farer hen; du forvender hans Udseende og lader ham fare.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו | 21 |
Ere hans Børn i Ære, da ved han det ikke; ere de ringe, da mærker han det ikke.
| אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל | 22 |
For ham er kun Smerten, hans Kød lider, og for ham Sorgen, hans Sjæl føler.
