ישעה 33

1 הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך

Ve dig, du Hærværksmand, selv ikke hærget, du Ransmand, skånet for Ran! Når dit Hærværk er endt, skal du hærges, når din Ranen har Ende, skal der ranes fra dig!

2 יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה

HERRE, vær os nådig, vi bier på dig, vær du vor Arm hver Morgen, vor Frelse i Nødens Stund!

3 מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים

For Bulderet må Folkeslag fly; når du rejser dig, splittes Folkene.

4 ואסף שללכם אסף החסיל--כמשק גבים שקק בו

Som Græshopper bortriver, bortrives Bytte, man styrter derover som Græshoppesværme.

5 נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה

Ophøjet er HERREN, thi han bor i det høje, han fylder Zion med Ret og Retfærd.

6 והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו

Trygge Tider skal du have, en Frelsesrigdom er Visdom og Indsigt, HERRENs Frygt er din Skat.

7 הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון

Se, deres Helte skriger derude, Fredens Sendebud græder bittert;

8 נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש

Vejene er øde, vejfarende borte. Han brød sin Pagt, agted Byer ringe, Mennesker regned han ikke.

9 אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל

Landet blegner og sygner, Libanon skæmmes og visner; Saron er som en Ørken, Basan og Karmel uden Løv.

10 עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם--עתה אנשא

Nu står jeg op, siger HERREN, nu vil jeg rejse mig, nu træde frem!

11 תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם

I undfanger Strå og føder Halm, eders Ånde er Ild, der fortærer jer selv;

12 והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו

til Kalk skal Folkene brændes som afhugget Torn, der brænder i Ild.

13 שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי

Hvad jeg gør, skal rygtes til fjerne Folk, nære skal kende min Vælde.

14 פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה--מי יגור לנו מוקדי עולם

På Zion skal Syndere bæve, Niddinger gribes af Skælven: "Hvem kan bo ved fortærende Ild, hvem kan bo ved evige Bål?"

15 הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע

Den, der vandrer i Retfærd og taler oprigtigt, ringeagter Vinding, vundet ved Uret, vægrer sig ved at tage mod Gave, tilstopper Øret over for Blodråd og lukker Øjnene over for det onde -

16 הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים

højt skal en sådan bo, hans Værn skal Klippeborge være; han får sit Brød, og Vand er ham sikret.

17 מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים

Dine Øjne får Kongen at se i hans Skønhed, de skuer et vidtstrakt Land.

18 לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים

Dit Hjerte skal tænke på Rædselen: "Hvor er nu han, der talte og vejede, han, der talte Tårnene?"

19 את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה

Du ser ej det vilde Folk med dybt, uforståeligt Mål, med stammende, ufattelig Tunge.

20 חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו

Se på Zion, vore Højtiders By! Dine Øjne skal skue Jerusalem, et sikkert Lejrsted, et Telt, der ej flytter, hvis Pæle aldrig rykkes op, hvis Snore ej rives over.

21 כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו

Nej der træder HERRENs Bæk for os i Floders og brede Strømmes Sted; der kan ej Åreskib gå, ej vældigt Langskib sejle.

22 כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו

Thi HERREN er vor Dommer, HERREN er vor Hersker, HERREN er vor Konge, han bringer os Frelse.

23 נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז

Slapt hænger dit Tovværk, det holder ej Råen og spænder ej Sejlet. Da uddeles røvet Bytte i Overflod, halte tager Del i Rovet.

24 ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון

Ingen Indbygger siger: "Jeg er syg!" Folket der har sin Synd forladt.