הושע 7

1 כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ

'When I give healing to Israel, Then revealed is the iniquity of Ephraim, And the wickedness of Samaria, For they have wrought falsehood, And a thief doth come in, Stript off hath a troop in the street,

2 ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו

And they do not say to their heart, [That] all their evil I have remembered, Now compassed them have their doings, Over-against My face they have been.

3 ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים

With their wickedness they make glad a king, And with their lies — princes.

4 כלם מנאפים--כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו

All of them [are] adulterers, Like a burning oven of a baker, He ceaseth from stirring up after kneading the dough, till its leavening.

5 יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים

A day of our king! Princes have polluted themselves [with] the poison of wine, He hath drawn out his hand with scorners.

6 כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם--בקר הוא בער כאש להבה

For they have drawn near, As an oven [is] their heart, In their lying in wait all the night sleep doth their baker, Morning! he is burning as a flaming fire.

7 כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי

All of them are warm as an oven, And they have devoured their judges, All their kings have fallen, There is none calling unto Me among them.

8 אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה

Ephraim! among peoples he mixeth himself, Ephraim hath been a cake unturned.

9 אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע

Devoured have strangers his power, And he hath not known, Also old age hath sprinkled [itself] on him, And he hath not known.

10 וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת

And humbled hath been the excellency of Israel to his face, And they have not turned back unto Jehovah their God, Nor have they sought Him for all this.

11 ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו

And Ephraim is as a simple dove without heart, Egypt they called on — [to] Asshur they have gone.

12 כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם

When they go I spread over them My net, As the fowl of the heavens I bring them down, I chastise them as their company hath heard.

13 אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם--והמה דברו עלי כזבים

Woe to them, for they wandered from Me, Destruction to them, for they transgressed against Me, And I — I ransom them, and they have spoken lies against Me,

14 ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי

And have not cried unto Me with their heart, but howl on their beds, For corn and new wine they assemble themselves, They turn aside against Me.

15 ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע

And I instructed — I strengthened their arms, And concerning Me they think evil!

16 ישובו לא על היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים

They turn back — not to the Most High, They have been as a deceitful bow, Fall by sword do their princes, From the insolence of their tongue, This [is] their derision in the land of Egypt!