Job 32
1 Als nun jene drei Männer es aufgegeben hatten, dem Hiob (darauf) zu antworten, daß er sich selbst für gerecht hielt,
| וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו |
2 da entbrannte der Zorn des Busiters Elihu, des Sohnes Barachels, aus dem Geschlechte Ram. Gegen Hiob war er in Zorn geraten, weil dieser Gott gegenüber im Recht zu sein behauptete;
| ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים |
3 und gegen dessen drei Freunde war er deshalb in Zorn geraten, weil sie nicht die (rechte) Antwort gefunden hatten, um Hiob als schuldig zu erweisen.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב |
4 Elihu hatte aber mit einer Entgegnung an Hiob an sich gehalten, weil jene älter an Jahren waren als er.
| ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים |
5 Als Elihu aber sah, daß im Munde der drei Männer keine Widerlegung sich fand, geriet er in Zorn.
| וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו |
6 So nahm denn der Busiter Elihu, der Sohn Barachels, das Wort und sagte: »Noch jung bin ich an Tagen, und ihr seid Greise; darum habe ich mich gescheut und an mich gehalten, euch mein Wissen kundzutun.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם |
7 Ich dachte: ›Das Alter mag reden und die Menge der Jahre Weisheit an den Tag legen!‹
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה |
8 Jedoch der Geist ist es in den Menschen und der Hauch des Allmächtigen, der ihnen Einsicht verleiht.
| אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם |
9 Nicht die Bejahrten sind die weisesten, und nicht die Greise (an sich) verstehen sich auf das, was Recht ist.
| לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט |
10 Darum sage ich: ›Hört mir zu! Laßt auch mich mein Wissen euch kundtun.‹
| לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני |
11 Seht, ich habe auf eure Reden geharrt, habe nach einsichtigen Darlegungen von euch hingehorcht, bis ihr die rechten Worte ausfindig machen würdet,
| הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין |
12 ja, ich habe aufmerksam auf euch achtgegeben; doch seht: keiner hat Hiob widerlegt, keiner von euch auf seine Reden die (rechte) Antwort gegeben.
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם |
13 Wendet nur nicht ein: ›Wir sind (bei ihm) auf Weisheit gestoßen: nur Gott kann ihn aus dem Felde schlagen, nicht ein Mensch!‹
| פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש |
14 Gegen mich hat er ja noch keine Beweisgründe ins Treffen geführt, und nicht mit euren Reden werde ich ihm entgegentreten.«
| ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו |
15 »Bestürzt stehen sie da, finden keine Antwort mehr; die Worte sind ihnen ausgegangen!
| חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים |
16 Und da sollte ich warten, weil sie nicht mehr reden, weil sie dastehen, ohne zu antworten?
| והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד |
17 Nein, auch ich will mein Teil erwidern, auch ich will mein Wissen kundtun!
| אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני |
18 Denn voll bin ich von Worten; der Geist drängt und beengt mich in meinem Inneren, zu reden.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני |
19 Seht, meiner Brust geht es wie dem Wein, dem man nicht Luft schafft: sie droht zu bersten wie neugefüllte Schläuche.
| הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע |
20 Reden will ich, um mir Luft zu schaffen, will meine Lippen auftun und entgegnen!
| אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה |
21 Ich will dabei für niemand Partei nehmen und keinem Menschen zu Gefallen reden;
| אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה |
22 denn ich verstehe mich nicht darauf, zu Gefallen zu reden: gar bald würde mein Schöpfer mich sonst hinwegraffen.«
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני |
