Job 9
1 Hiob antwortete und sprach:
| ויען איוב ויאמר |
2 Ja wohl, ich weiß, daß es so ist, - wie könnte der Mensch je Recht behalten gegen Gott!
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 Wenn er geruhte, mit ihm zu streiten, - nicht auf eins von Tausend könnt' er ihm erwidern!
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 Der weisen Sinnes und von gewaltiger Kraft ist - wer hat ihm je getrotzt und blieb unversehrt?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Er, der unvermerkt Berge versetzt, indem er sie umstürzt in seinem Grimm;
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 der die Erde aufbeben macht von ihrer Stätte, daß ihre Säulen ins Wanken geraten,
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 der der Sonne verbietet, aufzustrahlen, und die Sterne unter Siegel legt;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 der den Himmel ausspannt allein und einher schreitet auf den Höhen des Meers,
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 der den Bären schuf, den Orion und die Pleiaden und die Kammern des Südens;
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 der große Dinge thut, die unerforschlich, und Wunder, die nicht aufzuzählen sind.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Fürwahr, er zieht an mir vorüber, aber ich sehe ihn nicht; er schwebt dahin, aber ich gewahre ihn nicht.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 Rafft er hinweg, wer will ihm wehren? Wer darf zu ihm sprechen: “Was thust du da?”
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 Gott wehrt nicht seinem Zorn - krümmten sich doch Rahabs Helfer unter ihm! -
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 geschweige, daß ich ihm erwidern dürfte, ihm gegenüber meine Worte wählen könnte,
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 der ich, auch wenn ich Recht habe, keine Antwort bekomme, zu meinem Widerpart um Gnade flehen muß.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 Wenn ich ihn riefe und er gäbe mir Antwort, so würde ich's doch nicht glauben, daß er mich anhören werde.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 Vielmehr, im Sturmwind würde er mich anschnauben und meine Wunden ohne Ursach' mehren,
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 würde mich nimmer aufatmen lassen, sondern mich sättigen mit bitterem Weh.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 Gilt's Kraft des Starken, so ist er da, aber gilt's den Rechtsweg - “wer darf mich vorfordern?”
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 Wär' ich im Recht - mein Mund würde mich verdammen, wäre ich unschuldig - er würde mich zum Betrüger machen!
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Unschuldig bin ich - was kümmert mich mein Leben! ich verachte mein Dasein!
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 Eins ist es, drum spreche ich's aus: er bringt den Frommen wie den Frevler um!
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 Wenn die Geißel jählings tötet, so lacht er über die Verzweiflung Unschuldiger.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 Die Erde ist in der Frevler Hand gegeben, die Augen ihrer Richter hält er zu: wenn er nicht - wer denn sonst?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 und meine Tage eilten schneller dahin, als ein Läufer, entflohen, ohne Glück geschaut zu haben,
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 fuhren dahin wie Binsenkähne, wie ein Adler, der auf Beute stößt.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 Wenn ich denke: Ich will meinen Jammer vergessen, will meinen Unmut lassen und heiter blicken,
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 so schaudre ich vor allen meinen Schmerzen: ich weiß, daß du mich nicht lossprechen wirst.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 Ich, ich soll schuldig sein, wozu mich da noch vergeblich abmühen?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 Wenn ich mich auch mit Schnee wüsche und meine Hände mit Lauge reinigte,
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 so würdest du mich in den Pfuhl eintauchen, daß meine Kleider vor mir Abscheu hätten.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 Denn er ist nicht ein Mensch wie ich, daß ich ihm Antwort geben, daß wir miteinander vor Gericht treten könnten.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 Kein Schiedsmann ist zwischen uns, der auf uns beide seine Hand legen könnte.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Er nehme seinen Stock von mir hinweg und lasse seinen Schrecken mich nicht ängstigen,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 so will ich reden, ohne ihn zu fürchten, denn so steht es mit meinem Innern nicht!
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
