Nombres 14
1 Toute l’assemblée éleva la voix et poussa des cris, et le peuple pleura pendant cette nuit-là.
| ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃ |
2 Tous les enfants d’Israël murmurèrent contre Moïse et Aaron, et toute l’assemblée leur dit: « Que ne sommes-nous morts dans le pays d’Égypte, ou que ne sommes-nous morts dans ce désert?
| וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃ |
3 Pourquoi Yahweh nous fait-il aller dans ce pays, pour que nous tombions par l’épée? Nos femmes et nos enfants deviendront une proie. Ne vaut-il pas mieux pour nous retourner en Égypte? »
| ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃ |
4 Et ils se dirent les uns aux autres: « Nommons un chef, et retournons en Égypte. »
| ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃ |
5 Moïse et Aaron tombèrent sur leur visage en présence de toute l’assemblée réunie des enfants d’Israël.
| ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃ |
6 Josué, fils de Nun, et Caleb, fils de Jéphoné, deux de ceux qui avaient exploré le pays, déchirèrent leurs vêtements
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃ |
7 et ils parlèrent ainsi à toute l’assemblée des enfants d’Israël: « Le pays que nous avons parcouru pour l’explorer est un excellent pays.
| ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃ |
8 Si Yahweh nous est favorable, il nous fera entrer dans ce pays et nous le donnera; c’est un pays où coulent le lait et le miel.
| אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃ |
9 Seulement ne vous mettez pas en rébellion contre Yahweh, et ne craignez pas les hommes de ce pays, car ils seront pour nous une pâture; leur abri s’est retiré d’eux, et Yahweh est avec nous, ne les craignez point. »
| אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃ |
10 Toute l’assemblée parlait de les lapider, lorsque la gloire de Yahweh apparut sur la tente de réunion, devant tous les enfants d’Israël.
| ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃ |
11 Et Yahweh dit à Moïse: « Jusques à quand ce peuple me méprisera-t-il? Jusques à quand ne croira-t-il pas en moi, malgré tous les prodiges que j’ai faits au milieu de lui?
| ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃ |
12 Je le frapperai par la peste et je le détruirai, et je ferai de toi une nation plus grande et plus puissante que lui. »
| אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃ |
13 Moïse dit à Yahweh: « Les Egyptiens ont appris que, par votre puissance, vous avez fait monter ce peuple du milieu d’eux, et ils l’ont dit aux habitants de ce pays.
| ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃ |
14 Tous ont appris que vous, Yahweh, vous êtes au milieu de ce peuple; que vous vous montrez face à face, vous, Yahweh; que votre nuée se tient sur eux, et que vous marchez devant eux le jour dans une colonne de nuée, et la nuit dans une colonne de feu.
| ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃ |
15 Si vous faites mourir ce peuple comme un seul homme, les nations qui ont entendu parler de vous diront:
| והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃ |
16 Yahweh n’avait pas le pouvoir de faire entrer ce peuple dans le pays qu’il avait juré de leur donner; c’est pourquoi il les a fait périr dans le désert.
| מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃ |
17 Maintenant que la puissance du Seigneur se montre grande, comme vous l’avez déclaré, en disant:
| ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃ |
18 Yahweh est lent à la colère et riche en bonté, il pardonne l’iniquité et le péché; mais il ne tient pas le coupable pour innocent, et il punit l’iniquité des pères sur les enfants, sur ceux de la troisième et de la quatrième génération.
| יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃ |
19 Pardonnez l’iniquité de ce peuple selon la grandeur de votre miséricorde, comme vous avez pardonné à ce peuple depuis l’Égypte jusqu’ici. »
| סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃ |
20 Et Yahweh dit: « Je pardonne, selon ta demande;
| ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃ |
21 mais, — je suis vivant! et la gloire de Yahweh remplira toute la terre! —
| ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃ |
22 tous les hommes qui ont vu ma gloire et les prodiges que j’ai faits en Égypte et dans le désert, qui m’ont tenté déjà dix fois et qui n’ont pas écouté ma voix,
| כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃ |
23 tous ceux-là ne verront pas le pays que j’ai promis avec serment à leurs pères. Aucun de ceux qui m’ont méprisé ne le verra.
| אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃ |
24 Mais mon serviteur Caleb, qui a été animé d’un autre esprit et s’est fidèlement attaché à moi, je le ferai entrer dans le pays où il est allé, et ses descendants le posséderont.
| ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃ |
25 L’Amalécite et le Chananéen habitent dans la vallée: demain retournez-vous, et partez pour le désert, sur le chemin de la mer Rouge. »
| והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃ |
26 Yahweh parla à Moïse et à Aaron, en disant:
| וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃ |
27 « Jusques à quand supporterai-je cette méchante assemblée qui murmure contre moi? J’ai entendu les murmures que les enfants d’Israël profèrent contre moi.
| עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃ |
28 Dis-leur: Je suis vivant! dit Yahweh: je vous ferai selon que vous avez parlé à mes oreilles.
| אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃ |
29 Vos cadavres tomberont dans ce désert. Vous tous, dont on a fait le recensement, en vous comptant depuis l’âge de vingt ans et au-dessus, et qui avez murmuré contre moi,
| במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃ |
30 vous n’entrerez pas dans le pays où j’ai juré de vous établir, à l’exception de Caleb, fils de Jéphoné, et de Josué, fils de Nun.
| אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃ |
31 Et vos petits enfants, dont vous avez dit: Ils deviendront une proie! je les y ferai entrer, et ils connaîtront le pays que vous avez dédaigné.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃ |
32 Vos cadavres, à vous, tomberont dans le désert;
| ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃ |
33 et vos fils mèneront leurs troupeaux dans le désert pendant quarante ans, et ils porteront la peine de vos infidélités, jusqu’à ce que vos cadavres soient consumés dans le désert.
| ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃ |
34 Selon les quarante jours que vous avez mis à explorer le pays, — autant de jours, autant d’années — vous porterez vos iniquités quarante années, et vous saurez ce que c’est que mon éloignement.
| במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃ |
35 Moi, Yahweh, j’ai parlé! Voilà ce que je ferai à cette méchante assemblée qui s’est ameutée contre moi: ils seront consumés dans ce désert, ils y mourront. »
| אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃ |
36 Les hommes que Moïse avait envoyés pour explorer le pays et qui, à leur retour, avaient fait murmurer contre lui toute l’assemblée, en décrivant le pays,
| והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃ |
37 ces hommes, qui avaient décrié le pays, moururent frappés d’une plaie devant Yahweh.
| וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃ |
38 Josué, fils de Nun, et Caleb, fils de Jéphoné, restèrent seuls vivants parmi ces hommes qui étaient allés explorer le pays.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃ |
39 Moïse rapporta ces paroles à tous les enfants d’Israël, et le peuple fut en grande désolation.
| וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃ |
40 S’étant levés de bon matin, ils montèrent vers le sommet de la montagne, en disant: « Nous voici! Nous monterons au lieu dont Yahweh a parlé, car nous avons péché. »
| וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃ |
41 Moïse dit: « Pourquoi transgressez-vous l’ordre de Yahweh? Cela ne vous réussira point.
| ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃ |
42 Ne montez pas, car Yahweh n’est pas au milieu de vous! Ne vous faites pas battre par vos ennemis.
| אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ |
43 Car l’Amalécite et le Chananéen sont là devant vous, et vous tomberiez par l’épée; parce qui vous vous êtes détournés de Yahweh, Yahweh ne sera pas avec vous. »
| כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃ |
44 Ils s’obstinèrent à monter vers le sommet de la montagne; mais l’arche d’alliance de Yahweh et Moïse ne bougèrent pas du milieu du camp.
| ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃ |
45 Alors l’Amalécite et le Chananéen qui habitaient cette montagne descendirent, les battirent et les taillèrent en pièces jusqu’à Horma.
| וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃ |
