Job 9

1 Then Job answered,

ויען איוב ויאמר

2 “Truly I know that it is so, but how can man be just with God?

אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל

3 If he is pleased to contend with him, he can’t answer him one time in a thousand.

אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף

4 God is wise in heart, and mighty in strength. Who has hardened himself against him and prospered?

חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם

5 He removes the mountains, and they don’t know it, when he overturns them in his anger.

המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו

6 He shakes the earth out of its place. Its pillars tremble.

המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון

7 He commands the sun and it doesn’t rise, and seals up the stars.

האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם

8 He alone stretches out the heavens, and treads on the waves of the sea.

נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים

9 He makes the Bear, Orion, and the Pleiades, and the rooms of the south.

עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן

10 He does great things past finding out; yes, marvelous things without number.

עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר

11 Behold, he goes by me, and I don’t see him. He passes on also, but I don’t perceive him.

הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו

12 Behold, he snatches away. Who can hinder him? Who will ask him, ‘What are you doing?’

הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה

13 “God will not withdraw his anger. The helpers of Rahab stoop under him.

אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב

14 How much less will I answer him, and choose my words to argue with him?

אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו

15 Though I were righteous, yet I wouldn’t answer him. I would make supplication to my judge.

אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן

16 If I had called, and he had answered me, yet I wouldn’t believe that he listened to my voice.

אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי

17 For he breaks me with a storm, and multiplies my wounds without cause.

אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם

18 He will not allow me to catch my breath, but fills me with bitterness.

לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים

19 If it is a matter of strength, behold, he is mighty! If of justice, ‘Who,’ says he, ‘will summon me?’

אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני

20 Though I am righteous, my own mouth will condemn me. Though I am blameless, it will prove me perverse.

אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני

21 I am blameless. I don’t respect myself. I despise my life.

תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי

22 “It is all the same. Therefore I say he destroys the blameless and the wicked.

אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה

23 If the scourge kills suddenly, he will mock at the trial of the innocent.

אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג

24 The earth is given into the hand of the wicked. He covers the faces of its judges. If not he, then who is it?

ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא

25 “Now my days are swifter than a runner. They flee away. They see no good.

וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה

26 They have passed away as the swift ships, as the eagle that swoops on the prey.

חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל

27 If I say, ‘I will forget my complaint, I will put off my sad face, and cheer up,’

אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה

28 I am afraid of all my sorrows. I know that you will not hold me innocent.

יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני

29 I will be condemned. Why then do I labor in vain?

אנכי ארשע למה-זה הבל איגע

30 If I wash myself with snow, and cleanse my hands with lye,

אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי

31 yet you will plunge me in the ditch. My own clothes will abhor me.

אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי

32 For he is not a man, as I am, that I should answer him, that we should come together in judgment.

כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט

33 There is no umpire between us, that might lay his hand on us both.

לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו

34 Let him take his rod away from me. Let his terror not make me afraid;

יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני

35 then I would speak, and not fear him, for I am not so in myself.

אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי