Job 10
1 “My soul is weary of my life. I will give free course to my complaint. I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 I will tell God, ‘Do not condemn me. Show me why you contend with me.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Is it good to you that you should oppress, that you should despise the work of your hands, and smile on the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Do you have eyes of flesh? Or do you see as man sees?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 Are your days as the days of mortals, or your years as man’s years,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 that you inquire after my iniquity, and search after my sin?
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 Although you know that I am not wicked, there is no one who can deliver out of your hand.
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 “‘Your hands have framed me and fashioned me altogether, yet you destroy me.
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Remember, I beg you, that you have fashioned me as clay. Will you bring me into dust again?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Haven’t you poured me out like milk, and curdled me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 You have granted me life and loving kindness. Your visitation has preserved my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 Yet you hid these things in your heart. I know that this is with you:
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 if I sin, then you mark me. You will not acquit me from my iniquity.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 If I am wicked, woe to me. If I am righteous, I still will not lift up my head, being filled with disgrace, and conscious of my affliction.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 If my head is held high, you hunt me like a lion. Again you show yourself powerful to me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 You renew your witnesses against me, and increase your indignation on me. Changes and warfare are with me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 “‘Why, then, have you brought me out of the womb? I wish I had given up the spirit, and no eye had seen me.
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 I should have been as though I had not been. I should have been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Aren’t my days few? Stop! Leave me alone, that I may find a little comfort,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 before I go where I will not return from, to the land of darkness and of the shadow of death;
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 the land dark as midnight, of the shadow of death, without any order, where the light is as midnight.’”
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
