Isaiah 32
1 Lo! in righteousness, shall reign a king, Yea even princes, with equity, shall bear rule.
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃ |
2 So shall each one become As a hiding-place from the wind And a covert from the storm, —As channels of water in a dry place, As the shadow of a massive cliff in a weary land.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃ |
3 And the eyes of them who are ready to see, shall not be closed, —And, the ears of them who are ready to hear, shall hearken;
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ |
4 And the heart of the hurried, shall take note of knowledge, And the tongue of stammerers, shall make haste to speak plainly.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ |
5 A base man, shall no longer be called, noble, —Nor, a knave, be named, liberal;
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ |
6 For, a base man, with baseness, will speak, And, his heart, will practise iniquity, —Practising profanity, And speaking, against Yahweh that which misleadeth, Emptying the soul of the hungry, And the drink of the thirsty, he causeth to fail;
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ |
7 Yea, a knave, his weapons are wicked, —He, base schemes, hath devised To ruin the oppressed with speeches of falsehood Even when the needy pleadeth, for justice.
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃ |
8 But, a noble man, noble things, hath devised, —And, he, upon noble things, will stand,
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃ |
9 Ye women in comfort! arise hear my voice, Ye daughters so confident give ear to my speech: —
| נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ |
10 Some days beyond a year, ye shall be troubled ye confident ones, —For failed hath the vintage, No, gathering, cometh in.
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ |
11 Tremble, ye women in comfort, Be troubled ye daughters so confident, —Strip! and bare yourselves, and gird somewhat on your loins:
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃ |
12 Upon your breasts, continue smiting: For desirable fields, For fruitful vine.
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃ |
13 Over the soil of my people, thorns and briars shall grow, —Yea over all houses of joy, thou city exultant!
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃ |
14 For the palace, is abandoned, the tumult of the city, hath ceased—Hill and watch-tower, serve as caves, unto times age-abiding, The joy of wild-asses, The pasture of flocks: —
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ |
15 Until there be poured out upon us the spirit, from on high, —Then shall the wilderness become, garden-land, And the garden-land, for a forest, be reckoned;
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃ |
16 Then shall, justice inhabit, the wilderness, And righteousness, in the garden-land, shall abide;
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ |
17 And the yield of righteousness, shall be, peace, —And the tillage of righteousness, quietness, and confidence! to times age-abiding;
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃ |
18 And my people shall dwell, In a borne of peace, —and In habitations of security, and In resting-places of comfort.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ |
19 But it shall hail during the felling of the forest, And in a sunken place, shall, the city, sink.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ |
20 How happy are ye who sow beside all waters, —Who send forth the foot of the ox and the ass.
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃ |
