Psalms 80
1 “To the chief musician upon Shoshannim; an 'Eduth by Assaph; a psalm.” O Shepherd of Israel, give ear, thou that leadest Joseph like a flock; thou that dwellest between the cherubims, shine forth.
| למנצח אל ששנים עדות לאסף מזמור רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה׃ |
2 Before Ephraim and Benjamin and Menasseh awaken thy might, and come to our help.
| לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישעתה לנו׃ |
3 O God, cause us to return, and let thy countenance shine, that we may be saved.
| אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה׃ |
4 O Lord of hosts, how long shall thy anger smoke against the prayer of thy people?
| יהוה אלהים צבאות עד מתי עשנת בתפלת עמך׃ |
5 Thou feedest them with the bread of tears, and givest them tears to drink in great measure.
| האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש׃ |
6 Thou renderest us a contest unto our neighbors: and our enemies hold derision among themselves.
| תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו למו׃ |
7 O God of hosts, cause us to return, and let thy countenance shine, that we may be saved.
| אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה׃ |
8 A vine didst thou remove out of Egypt: thou drovest out nations, and plantedst it.
| גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה׃ |
9 Thou didst clear out a place before it, and it struck its root deeply, and it filled the land.
| פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ׃ |
10 Mountains were covered with its shadow, and with its boughs the cedars of God.
| כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל׃ |
11 It sent out its tendrils as far as the sea, and unto the river its suckers.
| תשלח קצירה עד ים ואל נהר יונקותיה׃ |
12 Wherefore hast thou now broken down its fences, so that all who pass by the way pluck the fruit from it?
| למה פרצת גדריה וארוה כל עברי דרך׃ |
13 The boar out of the forest doth gnaw at it, and what moveth on the field feedeth on it.
| יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה׃ |
14 O God of hosts, return; I pray thee, look down from heaven, and behold, and think of this vine;
| אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת׃ |
15 And of the sprout which thy right hand hath planted, and of the branch that thou hast made strong for thyself.
| וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך׃ |
16 It is burnt with fire, it is hewn down; because of the rebuke of thy countenance do they perish.
| שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו׃ |
17 Let thy hand be over the man of thy right hand, over the son of man whom thou hast made strong for thyself.
| תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך׃ |
18 Then will we not swerve from thee: revive us again, and we will call on thy name.
| ולא נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא׃ |
19 O Lord God of hosts, cause us to return: let thy countenance shine, that we may be saved.
| יהוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה׃ |
