Job 13
1 Lo, mine eye hath seen all this, mine ear hath heard and understood it.
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 What ye know, do I know also; I am not inferior unto you.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 Notwithstanding I would speak to the Almighty, and I desire to reason with God.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 But ye are plasterers of lies, ye are all physicians of no value.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 Oh that ye would altogether hold your peace! and it would be your wisdom.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Will ye speak unrighteously for God, and talk deceitfully for Him?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Will ye show Him favour? Will ye contend for God?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Would it be good that He should search you out? Or as one mocketh a man, will ye mock Him?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 He will surely reprove you, if ye do secretly show favour.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Shall not His majesty terrify you, and His dread fall upon you?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 Your memorials shall be like unto ashes, your eminences to eminences of clay.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Hold your peace, let me alone, that I may speak, and let come on me what will.
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Wherefore? I will take my flesh in my teeth, and put my life in my hand.
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 Though He slay me, yet will I trust in Him; but I will argue my ways before Him.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 This also shall be my salvation, that a hypocrite cannot come before Him.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Hear diligently my speech, and let my declaration be in your ears.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Behold now, I have ordered my cause; I know that I shall be justified.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Who is he that will contend with me? For then would I hold my peace and die.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Only do not two things unto me, then will I not hide myself from Thee:
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Withdraw Thy hand far from me; and let not Thy terror make me afraid.
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Then call Thou, and I will answer; or let me speak, and answer Thou me.
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Wherefore hidest Thou Thy face, and holdest me for Thine enemy?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Wilt Thou harass a driven leaf? And wilt Thou pursue the dry stubble?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 That Thou shouldest write bitter things against me, and make me to inherit the iniquities of my youth.
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 Thou puttest my feet also in the stocks, and lookest narrowly unto all my paths; Thou drawest Thee a line about the soles of my feet;
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 Though I am like a wine-skin that consumeth, like a garment that is moth-eaten.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
