Isaiah 22
1 The burden of the valley of vision. What aileth thee now, that thou art wholly gone up to the housetops?
| משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות׃ |
2 O thou that art full of shoutings, a tumultuous city, a joyous town; thy slain are not slain with the sword, neither are they dead in battle.
| תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה׃ |
3 All thy rulers fled away together, they were bound by the archers; all that were found of thee were bound together; they fled afar off.
| כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו׃ |
4 Therefore said I, Look away from me, I will weep bitterly; labor not to comfort me for the destruction of the daughter of my people.
| על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי׃ |
5 For it is a day of discomfiture, and of treading down, and of perplexity, from the Lord, Jehovah of hosts, in the valley of vision; a breaking down of the walls, and a crying to the mountains.
| כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר׃ |
6 And Elam bare the quiver, with chariots of men [and] horsemen; and Kir uncovered the shield.
| ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן׃ |
7 And it came to pass, that thy choicest valleys were full of chariots, and the horsemen set themselves in array at the gate.
| ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה׃ |
8 And he took away the covering of Judah; and thou didst look in that day to the armor in the house of the forest.
| ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער׃ |
9 And ye saw the breaches of the city of David, that they were many; and ye gathered together the waters of the lower pool;
| ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה׃ |
10 and ye numbered the houses of Jerusalem, and ye brake down the houses to fortify the wall;
| ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה׃ |
11 ye made also a reservoir between the two walls for the water of the old pool. But ye looked not unto him that had done this, neither had ye respect unto him that purposed it long ago.
| ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם׃ |
12 And in that day did the Lord, Jehovah of hosts, call to weeping, and to mourning, and to baldness, and to girding with sackcloth:
| ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃ |
13 and, behold, joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine: Let us eat and drink, for to-morrow we shall die.
| והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות׃ |
14 And Jehovah of hosts revealed himself in mine ears, Surely this iniquity shall not be forgiven you till ye die, saith the Lord, Jehovah of hosts.
| ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃ |
15 Thus saith the Lord, Jehovah of hosts, Go, get thee unto this treasurer, even unto Shebna, who is over the house, [and say],
| כה אמר אדני יהוה צבאות לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית׃ |
16 What doest thou here? and whom hast thou here, that thou hast hewed thee out here a sepulchre? hewing him out a sepulchre on high, graving a habitation for himself in the rock!
| מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו׃ |
17 Behold, Jehovah, like a [strong] man, will hurl thee away violently; yea, he will wrap thee up closely.
| הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה׃ |
18 He will surely wind thee round and round, [and toss thee] like a ball into a large country; there shalt thou die, and there shall be the chariots of thy glory, thou shame of thy lord’s house.
| צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך׃ |
19 And I will thrust thee from thine office; and from thy station shalt thou be pulled down.
| והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃ |
20 And it shall come to pass in that day, that I will call my servant Eliakim the son of Hilkiah:
| והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו׃ |
21 and I will clothe him with thy robe, and strengthen him with thy girdle, and I will commit thy government into his hand; and he shall be a father to the inhabitants of Jerusalem, and to the house of Judah.
| והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה׃ |
22 And the key of the house of David will I lay upon his shoulder; and he shall open, and none shall shut; and he shall shut, and none shall open.
| ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃ |
23 And I will fasten him as a nail in a sure place; and he shall be for a throne of glory to his father’s house.
| ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו׃ |
24 And they shall hang upon him all the glory of his father’s house, the offspring and the issue, every small vessel, from the cups even to all the flagons.
| ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים׃ |
25 In that day, saith Jehovah of hosts, shall the nail that was fastened in a sure place give way; and it shall be hewn down, and fall; and the burden that was upon it shall be cut off; for Jehovah hath spoken it.
| ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה כי יהוה דבר׃ |
