< Ordsprogene 3 >

1 Min Søn, glem ikke, hvad jeg har lært dig, dit Hjerte tage vare paa mine Bud!
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֺתַי יִצֹּר לִבֶּֽךָ׃
2 Thi en Række af Dage og Leveaar og Lykke bringer de dig.
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָֽךְ׃
3 Godhed og Troskab vige ej fra dig, bind dem som Baand om din Hals, skriv dem paa dit Hjertes Tavle!
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַֽל־יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּֽךָ׃
4 Saa finder du Naade og Yndest i Guds og Menneskers Øjne.
וּמְצָא־חֵן וְשֵֽׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָֽם׃
5 Stol paa HERREN af hele dit Hjerte, men forlad dig ikke paa din Forstand;
בְּטַח אֶל־יְהוָה בְּכָל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּֽינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃
6 hav ham i Tanke paa alle dine Veje, saa jævner han dine Stier.
בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃
7 Hold ikke dig selv for viis, frygt HERREN og vig fra det onde;
אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהוָה וְסוּר מֵרָֽע׃
8 saa faar du Helse for Legemet, Lindring for dine Ledemod.
רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃
9 Ær med din Velstand HERREN med Førstegrøden af al din Avl;
כַּבֵּד אֶת־יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃
10 da fyldes dine Lader med Korn, dine Perser svømmer over af Most.
וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹֽצוּ׃
11 Min Søn, lad ej haant om HERRENS Tugt, vær ikke ked af hans Revselse;
מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃
12 HERREN revser den, han elsker, han straffer den Søn, han har kær.
כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶֽה׃
13 Lykkelig den, der har opnaaet Visdom, den, der vinder sig Indsigt;
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָֽה׃
14 thi den er bedre at købe end Sølv, bedre at vinde end Guld;
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר־כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃
15 den er mere værd end Perler, ingen Klenodier opvejer den;
יְקָרָה הִיא מפניים מִפְּנִינִים וְכָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃
16 en Række af Dage er i dens højre, i dens venstre Rigdom og Ære;
אֹרֶךְ יָמִים בִּֽימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבֽוֹד׃
17 dens Veje er liflige Veje, og alle dens Stier er Lykke;
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְֽכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלֽוֹם׃
18 den er et Livets Træ for dem, der griber den, lykkelig den, som holder den fast!
עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְֽתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּֽׁר׃
19 HERREN grundlagde Jorden med Visdom, grundfæsted Himlen med Indsigt;
יְֽהוָה בְּחָכְמָה יָֽסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָֽה׃
20 ved hans Kundskab brød Strømmene frem, lader Skyerne Dug dryppe ned.
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃
21 Min Søn, tag Vare paa Snilde og Kløgt, de slippe dig ikke af Syne;
בְּנִי אַל־יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּֽה׃
22 saa bliver de Liv for din Sjæl og et yndigt Smykke til din Hals.
וְיִֽהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃
23 Da vandrer du trygt din Vej, støder ikke imod med din Fod;
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף׃
24 sætter du dig, skal du ikke skræmmes, lægger du dig, skal din Søvn vorde sød;
אִם־תִּשְׁכַּב לֹֽא־תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְֽעָרְבָה שְׁנָתֶֽךָ׃
25 du skal ikke frygte uventet Rædsel, Uvejret, naar det kommer over gudløse;
אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹֽא׃
26 thi HERREN skal være din Tillid, han vogter din Fod, saa den ikke hildes.
כִּֽי־יְהוָה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּֽכֶד׃
27 Nægt ikke den trængende Hjælp, naar det staar i din Magt at hjælpe;
אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך יָדְךָ לַעֲשֽׂוֹת׃
28 sig ej til din Næste: »Gaa og kom igen, jeg vil give i Morgen!« — saafremt du har det.
אַל־תֹּאמַר לרעיך לְרֵֽעֲךָ ׀ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּֽךְ׃
29 Tænk ikke paa ondt mod din Næste, naar han tillidsfuldt bor i din Nærhed.
אַל־תַּחֲרֹשׁ עַל־רֵעֲךָ רָעָה וְהֽוּא־יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּֽךְ׃
30 Yp ikke Trætte med sagesløs Mand, naar han ikke har voldet dig Men.
אַל־תרוב תָּרִיב עִם־אָדָם חִנָּם אִם־לֹא גְמָלְךָ רָעָֽה׃
31 Misund ikke en Voldsmand, græm dig aldrig over hans Veje;
אַל־תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל־תִּבְחַר בְּכָל־דְּרָכָֽיו׃
32 thi den falske er HERREN en Gru; mod retsindig er han fortrolig;
כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה נָלוֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִים סוֹדֽוֹ׃
33 i den gudløses Hus er HERRENS Forbandelse, men retfærdiges Bolig velsigner han.
מְאֵרַת יְהוָה בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵֽךְ׃
34 Over for Spottere bruger han Spot, men ydmyge giver han Naade.
אִם־לַלֵּצִים הֽוּא־יָלִיץ ולעניים וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵֽן׃
35 De vise faar Ære til Arv, men Taaber høster kun Skam.
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלֽוֹן׃

< Ordsprogene 3 >