< Ordsprogene 2 >

1 Min Søn, naar du tager imod mine Ord og gemmer mine Paalæg hos dig,
בְּנִי אִם־תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּֽךְ׃
2 idet du laaner Visdom Øre og bøjer dit Hjerte til Indsigt,
לְהַקְשִׁיב לַֽחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָֽה׃
3 ja, kalder du paa Forstanden og løfter din Røst efter Indsigt,
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶֽךָ׃
4 søger du den som Sølv og leder den op som Skatte,
אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃
5 da nemmer du HERRENS Frygt og vinder dig Kundskab om Gud.
אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָֽא׃
6 Thi HERREN, han giver Visdom, fra hans Mund kommer Kundskab og Indsigt.
כִּֽי־יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָֽה׃
7 Til retsindige gemmer han Lykke, han er Skjold for alle med lydefri Vandel,
וצפן יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹֽם׃
8 idet han værner Rettens Stier og vogter sine frommes Vej.
לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חסידו חֲסִידָיו יִשְׁמֹֽר׃
9 Da nemmer du Retfærd, Ret og Retsind, hvert et Spor, som er godt.
אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃
10 Thi Visdom kommer i dit Hjerte, og Kundskab er liflig for din Sjæl;
כִּֽי־תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְֽנַפְשְׁךָ יִנְעָֽם׃
11 Kløgt skal vaage over dig, Indsigt være din Vogter —
מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶֽכָּה׃
12 idet den frier dig fra den ondes Vej, fra Folk, hvis Ord kun er vrange,
לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכֽוֹת׃
13 som gaar fra de lige Stier for at vandre paa Mørkets Veje.
הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
14 som glæder sig ved at gøre ondt og jubler over vrangt og ondt,
הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע יָגִילוּ בְּֽתַהְפֻּכוֹת רָֽע׃
15 de, som gaar krogede Stier og følger bugtede Spor —
אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃
16 idet den frier dig fra Andenmands Hustru, fra fremmed Kvinde med sleske Ord,
לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִֽיקָה׃
17 der sviger sin Ungdoms Ven og glemmer sin Guds Pagt;
הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת־בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵֽחָה׃
18 thi en Grav til Døden er hendes Hus, til Skyggerne fører hendes Spor;
כִּי שָׁחָה אֶל־מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל־רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃
19 tilbage vender ingen, som gaar ind til hende, de naar ej Livets Stier —
כָּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹֽא־יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּֽים׃
20 at du maa vandre de godes Vej og holde dig til de retfærdiges Stier;
לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹֽר׃
21 thi retsindige skal bo i Landet, lydefri levnes deri,
כִּֽי־יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָֽהּ׃
22 men gudløse ryddes af Landet, troløse rykkes derfra.
וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּֽנָּה׃

< Ordsprogene 2 >