Ordsprogene 13
1 En viis Søn modtager sin Faders Tugt; men en Spotter hører ikke paa Irettesættelse.
| בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה׃ |
2 Af sin Munds Frugt nyder en Mand godt; men de troløses Sjæl høster Krænkelse.
| מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס׃ |
3 Hvo som vogter sin Mund, bevarer sin Sjæl; den, som lader sine Læber vidt op, ham er det til Fordærvelse.
| נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו׃ |
4 Den lades Sjæl begærer og faar intet; men de flittiges Sjæl næres rigeligt.
| מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן׃ |
5 Den retfærdige hader Løgns Ord; men den ugudelige gør Skam og Vanære.
| דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר׃ |
6 Retfærdighed bevarer den, som vandrer oprigtigt sin Vej; men Ugudelighed styrter Synderen.
| צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת׃ |
7 Der er den, som holder sig for rig og har dog intet; og den, som holder sig for fattig og har meget Gods.
| יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב׃ |
8 En Mands Rigdom er Løsepenge for hans Liv! men en fattig hører ikke paa Irettesættelse.
| כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה׃ |
9 De retfærdiges Lys skinner frydeligt; men de ugudeliges Lampe skal udslukkes.
| אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך׃ |
10 Ved Hovmod foraarsager man kun Trætte; men hos dem, som lade sig raade, er Visdom.
| רק בזדון יתן מצה ואת נועצים חכמה׃ |
11 Gods formindskes ved Forfængelighed; men hvo som samler i Haanden, forøger det.
| הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה׃ |
12 Forventning, som forhales, krænker Hjertet; men naar det kommer, som man begærer, da er det et Livsens Træ.
| תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה׃ |
13 Hvo som foragter Ordet, bereder sig Fordærvelse; men hvo som frygter Budet, han faar Løn derfor.
| בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם׃ |
14 Den vises Lærdom er Livets Kilde, saa at man viger fra Dødens Snarer.
| תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות׃ |
15 En god Forstand giver Naade; men de troløses Vej er haard.
| שכל טוב יתן חן ודרך בגדים איתן׃ |
16 Hver, som er klog, gør sine Ting med Forstand; men Daaren udbreder Taabelighed.
| כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת׃ |
17 Et ugudeligt Sendebud falder i Ulykke; men et trofast Bud er Lægedom.
| מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא׃ |
18 Hvo, som lader Tugt fare, faar Armod og Skam; men den, som agter paa Revselse, faar Ære.
| ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכבד׃ |
19 Naar det sker, som man begærer, da er det sødt for Sjælen; men at vige fra ondt, er Daarer en Vederstyggelighed.
| תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע׃ |
20 Den, som omgaas med vise, bliver viis, men den, som er Ven med Daarer, faar Ulykke.
| הלוך את חכמים וחכם ורעה כסילים ירוע׃ |
21 Ulykke forfølger Syndere; men den retfærdige betales med godt.
| חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב׃ |
22 Den gode efterlader Børnebørn en Arv; men Synderes Gods er gemt til den retfærdige.
| טוב ינחיל בני בנים וצפון לצדיק חיל חוטא׃ |
23 Den fattiges nyopdyrkede Land yder megen Føde; men der er den, som gaar til Grunde, fordi han ikke gør Ret.
| רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט׃ |
24 Hvo som sparer sit Ris, hader sin Søn; men den, som elsker ham, tugter ham tidligt.
| חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר׃ |
25 Den retfærdige kan spise, til hans Sjæl bliver mæt; men de ugudeliges Bug skal lide Mangel.
| צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר׃ |
