Job 14
1 Et Menneske, født af en Kvinde, lever en stakket Tid og mættes af Uro.
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 Han gaar op som et Blomster og henvisner, han flyr som en Skygge og bestaar ikke.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 Ogsaa over en saadan oplader du dine Øjne og fører mig for din Dom.
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Ja, kom der dog en ren af en uren! men nej, ikke en eneste.
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 Dersom hans Dage ere bestemte, hans Maaneders Tal fastsat hos dig, dersom du har sat ham en Grænse, han ikke kan overskride:
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Da lad af fra ham, at han maa hvile; at han dog som en Daglønner maa glæde sig ved sin Dag.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 Thi et Træ har Haab: Naar det er afhugget, kan det igen skyde frem, og dets Kviste udeblive ikke.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 Om end dets Rod bliver gammel i Jorden, og dets Stub dør i Støvet,
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 saa grønnes det dog igen af Vandets Duft og skyder Grene som en frisk Plante.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 Men dør en Mand, er hans Kraft forbi, og opgiver et Menneske Aanden, hvor er han da?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 Vand løber ud af Søen, og en Flod svinder og bliver tør:
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 Saaledes lægger og at Menneske sig og staar ikke op; indtil Himlene ikke mere ere, opvaagne de ikke, og de opvækkes ikke af deres Søvn.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Gid du vilde gemme mig i Graven, ja skjule mig, indtil din Vrede vendte om; at du vilde sætte mig en beskikket Tid og vilde komme mig i Hu igen! (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 Naar en Mand dør, mon han da skal leve op igen? saa vilde jeg vente alle mine Stridsdage, indtil min Afløsning kom.
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Du skulde kalde, og jeg skulde svare dig; du skulde længes efter dine Hænders Gerning!
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 Thi nu tæller du mine Skridt; du varer ikke over min Synd.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 Min Overtrædelse er forseglet i et Knippe, og du syr til om min Misgerning.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 Men et Bjerg, som falder, smuldrer hen, og en Klippe flytter sig fra sit Sted;
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 Vandet udhuler Stene, og dets Strømme bortskylle Jordens Støv: Saaledes gør du et Menneskes Forhaabning til intet.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Du overvælder ham evindelig, og han farer hen; du forvender hans Udseende og lader ham fare.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 Ere hans Børn i Ære, da ved han det ikke; ere de ringe, da mærker han det ikke.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 For ham er kun Smerten, hans Kød lider, og for ham Sorgen, hans Sjæl føler.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
