Job 10
1 Min Sjæl kedes ved mit Liv; jeg vil løslade min Klage i mig, jeg vil tale i min Sjæls Bitterhed.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 Jeg vil sige til Gud: Døm mig ikke skyldig, lad mig vide, hvorover du trætter med mig!
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Mon det synes dig godt, at du gør Vold, at du forkaster dine Hænders Værk og lyser over de ugudeliges Raad?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Mon dine Øjne ere som Kødets? eller ser du, som et Menneske ser?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Ere dine Dage som et Menneskes Dage, ere dine Aar som en Mands Dage,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 saa at du skulde spørge efter min Misgerning og søge efter min Synd,
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 da du dog ved, at jeg er skyldfri, og der er ingen, som kan redde af din Haand?
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Dine Hænder have skabt og dannet mig hel og holden; og nu vil du opsluge mig!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Kære, kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og nu vil du gøre mig til Støv igen!
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Har du ej udgydt mig som Mælk og ladet mig løbe sammen som Ost?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 Du har klædet mig med Hud og Kød, og sammenføjet mig med Ben og Sener?
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 du har skænket mig Liv og Miskundhed, og din Omhu har bevaret min Aand.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 Men disse Ting havde du skjult i dit Hjerte: Jeg ved, at dette var besluttet hos dig:
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 Dersom jeg syndede, saa vilde du vare paa mig og vilde ikke kende mig fri for min Misgerning.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 Havde jeg været skyldig, da ve mig! og var jeg retfærdig, da turde jeg dog ikke opløfte mit Hoved; jeg er mæt af Forsmædelse og har set nok af min Elendighed.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 Og hævede mit Hoved sig, da vilde du jage mig som en Løve, og du vilde komme igen og handle underligt imod mig;
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 du vilde føre nye Vidner imod mig og lade din Fortørnelse tage til imod mig; der vilde komme nye Skarer, ja, en Hær imod mig.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 Men hvorfor udførte du mig af Moders Liv? jeg havde opgivet Aanden, og intet Øje havde set mig!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 Jeg skulde have været, som om jeg ikke havde været til, været ført til Graven fra Moders Liv.
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 Ere mine Dage ikke faa? hold dog op! lad af fra mig, at jeg maa vederkvæge mig lidt,
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 før jeg gaar bort og kommer ikke tilbage, hen til Mørkheds og Dødens Skygges Land,
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 et skummelt Land som Mørke — Dødens Skygge og ingen Orden — hvor selve Lyset er Mørke.
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
