וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר |
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם--ושבתה הארץ שבת ליהוה |
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה |
ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ--שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר |
את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ |
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה--לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך |
ולבהמתך--ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל |
וספרת לך שבע שבתת שנים--שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה |
והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם |
וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו |
יובל הוא שנת החמשים שנה--תהיה לכם לא תזרעו--ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה |
כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה--תאכלו את תבואתה |
בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו |
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך--אל תונו איש את אחיו |
במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך |
לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך |
ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם |
ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם--וישבתם על הארץ לבטח |
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה |
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו |
וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים |
וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה--תאכלו ישן |
והארץ לא תמכר לצמתת--כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי |
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ |
כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו--ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו |
ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו |
וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו |
ואם לא מצאה ידו די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו |
ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה--והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו |
ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה--וקם הבית אשר בעיר אשר לא (לו) חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל |
ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב--על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא |
וערי הלוים--בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים |
ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל |
ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם |
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך--והחזקת בו גר ותושב וחי עמך |
אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך |
את כספך--לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך |
אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים--לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים |
וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך--לא תעבד בו עבדת עבד |
כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך |
ויצא מעמך--הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב |
כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד |
לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך |
ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם--מהם תקנו עבד ואמה |
וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה |
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה--לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך |
וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר |
אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו |
או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל |
וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו |
אם עוד רבות בשנים--לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו |
ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל--וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו |
כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך |
ואם לא יגאל באלה--ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו |
כי לי בני ישראל עבדים--עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם |