ויסף אליהוא ויאמר |
כתר-לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים |
אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן-צדק |
כי-אמנם לא-שקר מלי תמים דעות עמך |
הן-אל כביר ולא ימאס כביר כח לב |
לא-יחיה רשע ומשפט עניים יתן |
לא-יגרע מצדיק עיניו ואת-מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו |
ואם-אסורים בזקים ילכדון בחבלי-עני |
ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו |
ויגל אזנם למוסר ויאמר כי-ישובון מאון |
אם-ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים |
ואם-לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי-דעת |
וחנפי-לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם |
תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים |
יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם |
ואף הסיתך מפי-צר-- רחב לא-מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן |
ודין-רשע מלאת דין ומשפט יתמכו |
כי-חמה פן-יסיתך בספק ורב-כפר אל-יטך |
היערך שועך לא בצר וכל מאמצי-כח |
אל-תשאף הלילה-- לעלות עמים תחתם |
השמר אל-תפן אל-און כי-על-זה בחרת מעני |
הן-אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה |
מי-פקד עליו דרכו ומי-אמר פעלת עולה |
זכר כי-תשגיא פעלו-- אשר שררו אנשים |
כל-אדם חזו-בו אנוש יביט מרחוק |
הן-אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא-חקר |
כי יגרע נטפי-מים יזקו מטר לאדו |
אשר-יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב |
אף אם-יבין מפרשי-עב תשאות סכתו |
הן-פרש עליו אורו ושרשי הים כסה |
כי-בם ידין עמים יתן-אכל למכביר |
על-כפים כסה-אור ויצו עליה במפגיע |
יגיד עליו רעו מקנה אף על-עולה |