לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים |
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע |
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות |
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד |
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק |
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך |
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר |
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום |
מה יתרון העושה באשר הוא עמל |
ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו |
את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף |
ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו |
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא |
ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו |
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף |
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע |
אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם |
אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם |
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל |
הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר |
מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ |
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו |