1 до коринтян 4
1 Так нас нехай вважає чоловік, яко слуг Христових, і доморядників тайн Божих.
| כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃ |
2 Ще ж до того від доморядників вимагають, щоб кожного знайдено вірним.
| הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן׃ |
3 Та се в мене найменша річ, щоб мене судили ви або людський суд; ні, я й сам себе не суджу.
| ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין׃ |
4 Бо нічого на себе не знаю, та сим я не оправдуюсь; суддя ж мій Бог.
| כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃ |
5 Тимже ні про що перше часу не судіть, доки прийде Господь, котрий висьвітить сховане в темряві і виявить думки сердець; а тоді похвала, буде кожному від Бога,
| על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים׃ |
6 Се ж, браттє, приложив я до себе та Аполоса задля вас, щоб ви з нас навчились не думати більш того, шо написано, щоб один перед одним не неслись гордо проти другого.
| ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃ |
7 Хто бо тебе одрізняє? що ж маєш, чого не прийняв (од Бога)? а коли прийняв, то чого величаєш ся, мов би не прийнявши?
| כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃ |
8 Ви вже ситі, вже забагатіли, без нас зацарювали. О, щоб ви зацарювали, щоб і ми з вами царювали!
| הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו׃ |
9 Та я думаю, що Бог нас, апостолів, яко останніх поставив, мов на смерть призначених; бо видовищем зробились ми сьвітові, і ангелам, і людям.
| כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃ |
10 Ми дурні задля Христа, ви ж мудрі в Христї; ми немічні, ви ж кріпкі; ви славні, ми ж безчесні.
| אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים׃ |
11 Ще ж і до сієї години й голодуємо й жаждуемо, й наготїєм і биті в лице, і тиняємось,
| ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃ |
12 і трудимось, працюючи своїми руками; нас лають, а ми благословляємо; нас гонять, ми терпимо;
| ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל׃ |
13 нас хулять, ми молимось; мов сьміттє сьвіту стали ся ми, ометиця всім аж досі.
| גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃ |
14 Не на сором вам се пишу, а яко дітей моїх любих остерегаю.
| ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים׃ |
15 Бо, коли б ви мали й тисячі наставників у Христї, та батьків небагато; бо в Христї Ісусї благовістєм я вас появив (зродив).
| כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה׃ |
16 Благаю ж оце вас, будьте послїдувателями моїми.
| על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי׃ |
17 Про се післав я до вас Тимотея, мою любу дитину і вірного в Господі, котрий вам нагадає про дороги мої в Христї, яко ж усюди у всякій церкві я навчаю.
| ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה׃ |
18 Мов би не мав я до вас прийти, так розгордїли деякі.
| הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם׃ |
19 Я ж прийду скоро до вас, коли Господь схоче, і розвідаю не слово розгордївших, а силу.
| אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם׃ |
20 Не в слові бо царство Боже, а в силї.
| כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה׃ |
21 Чого хочете? чи з лозиною прийти менї до вас, чи з любовю і духом лагідности?
| ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה׃ |
