ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו׃ |
כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ |
ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא׃ |
לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ |
לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃ |
קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃ |
אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו׃ |
וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃ |
ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף׃ |
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ |
ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ |
ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃ |
והוא אשה בבתוליה יקח׃ |
אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׃ |
ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃ |
וידבר יהוה אל משה לאמר׃ |
דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ |
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃ |
או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃ |
או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃ |
כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃ |
לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל׃ |
אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃ |
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל׃ |