ויען בלדד השחי ויאמר׃ |
עד אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר׃ |
מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם׃ |
טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו׃ |
גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו׃ |
אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך׃ |
יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו׃ |
כי שלח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך׃ |
יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים׃ |
טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב׃ |
סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו׃ |
יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו׃ |
יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות׃ |
ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות׃ |
תשכון באהלו מבלי לו יזרה על נוהו גפרית׃ |
מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו׃ |
זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ׃ |
יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו׃ |
לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו׃ |
על יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער׃ |
אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל׃ |