ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ |
הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ |
אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ |
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ |
ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ |
הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ |
הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ |
מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ |
גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ |
המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ |
מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ |
כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ |
מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ |
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ |
אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ |
אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ |
אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ |
להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ |
כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ |
קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ |
לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ |
נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ |
יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ |
כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ |
ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ |
כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ |
וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ |
לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ |
לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ |
אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ |
בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ |
יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ |
כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ |
הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ |