דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם׃ |
הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ |
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃ |
דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ |
וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃ |
הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח׃ |
כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ |
כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע׃ |
מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃ |
יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ |
אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ |
אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם׃ |
ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ |
מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות׃ |
דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ |
ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח׃ |
כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ |