ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ |
ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ |
כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ |
ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ |
וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ |
ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ |
ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ |
כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ |
ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ |
כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ |
ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ |
ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ |
ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ |
ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ |
אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ |
כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ |
ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ |
כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ |
ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ |
כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ |
כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ |
ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ |
כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ |
והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ |
ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ |
ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ |
ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ |
ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ |
וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ |
ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ |
ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ |
ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ |
וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ |
ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ |
וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ |