ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ |
מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ |
הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ |
כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ |
אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ |
כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ |
כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ |
עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ |
בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ |
עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ |
אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ |
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ |
לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ |
חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ |
ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ |
אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ |
משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ |
כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ |
כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ |
אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ |
במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ |
יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ |
יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ |
שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ |
כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ |
יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ |
יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ |
זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ |