שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ׃ |
אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃ |
על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃ |
אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃ |
וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃ |
נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני׃ |
כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר׃ |
חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו׃ |
והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃ |
ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃ |
זנות ויין ותירוש יקח לב׃ |
עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃ |
על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃ |
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט׃ |
אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה׃ |
כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃ |
חבור עצבים אפרים הנח לו׃ |
סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃ |
צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃ |