Psaltaren 137

1 Vid Babels floder, där sutto vi och gräto, när vi tänkte på Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 I pilträden som där voro hängde vi upp våra harpor.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Ty de som höllo oss fångna bådo oss där att sjunga, och våra plågare bådo oss vara glada: "Sjungen för oss en av Sions sånger."

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Huru skulle vi kunna sjunga HERRENS sång i främmande land?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Nej, om jag förgäter dig, Jerusalem, så förgäte min högra hand sin tjänst.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Min tunga låde vid min gom, om jag upphör att tänka på dig, om jag icke låter Jerusalem vara min allra högsta glädje.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Tänk, HERRE, på Jerusalems dag, och straffa Edoms barn, dem som ropade: "Riven ned, riven ned det ända till grunden."

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Dotter Babel, du ödeläggelsens stad, säll är den som får vedergälla dig allt vad du har gjort oss.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Säll är den som får gripa dina späda barn och krossa dem mot klippan.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃