Psaltaren 2

1 Varför larma hedningarna och tänka folken fåfänglighet?

למה רגשו גוים ולאמים יהגו-ריק

2 Jordens konungar resa sig upp, och furstarna rådslå med varandra, mot HERREN och hans smorde:

יתיצבו מלכי-ארץ-- ורוזנים נוסדו-יחד על-יהוה ועל-משיחו

3 »Låt oss slita sönder deras bojor och kasta deras band ifrån oss.»

ננתקה את-מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו

4 Han som bor i himmelen ler, HERREN bespottar dem.

יושב בשמים ישחק אדני ילעג-למו

5 Då talar han till dem i sin vrede, och i sin förgrymmelse förskräcker han dem:

אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו

6 »Jag själv har insatt min konung på Sion, mitt heliga berg.»

ואני נסכתי מלכי על-ציון הר-קדשי

7 Jag vill förtälja om vad beslutet är; HERREN sade till mig: »Du är min son, jag har i dag fött dig.

אספרה אל-חק יהוה אמר אלי בני אתה--אני היום ילדתיך

8 Begär av mig, så skall jag giva dig hedningarna till arvedel och jordens ändar till egendom.

שאל ממני--ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי-ארץ

9 Du skall sönderslå dem med järnspira, såsom lerkärl skall du krossa dem.»

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם

10 Så kommen nu till förstånd, I konungar; låten varna eder, I domare på jorden.

ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ

11 Tjänen HERREN med fruktan, och fröjden eder med bävan.

עבדו את-יהוה ביראה וגילו ברעדה

12 Hyllen sonen, så att han icke vredgas och I förgåns på eder väg; ty snart kunde hans vrede upptändas. Saliga äro alla de som taga sin tillflykt till honom.

נשקו-בר פן-יאנף ותאבדו דרך-- כי-יבער כמעט אפו אשרי כל-חוסי בו