Psaltaren 94

1 Herre Gud, hvilkom hämnden tillhörer; Gud, hvilkom hämnden tillhörer, bete dig.

אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃

2 Upphöj dig, du verldenes domare; vedergäll dem högfärdigom det de förtjena.

הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃

3 Herre, huru länge skola de ogudaktige, huru länge skola de ogudaktige pråla;

עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃

4 Och så högmodeliga tala; och alle ogerningsmän så berömma sig?

יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃

5 Herre, de förtrycka ditt folk, och plåga ditt arf.

עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃

6 Enkor och främlingar dräpa de, och faderlösa döda de;

אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃

7 Och säga: Herren ser det intet; och Jacobs Gud aktar det intet.

ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃

8 Märker dock, I galne ibland folket; och I dårar, när viljen I vise varda?

בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃

9 Den der örat planterat hafver, skulle han icke höra? Den der ögat gjort hafver, skulle han icke se?

הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃

10 Den der Hedningarna näpser, skulle han icke straffa? den der menniskorna lärer hvad de veta.

היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃

11 Men Herren vet menniskornas tankar, att de fåfängelige äro.

יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃

12 Säll är den som du, Herre, tuktar, och lärer honom genom din lag;

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

13 Att han tålamod hafva må, då illa går; tilldess dem ogudaktiga grafven beredd varder.

להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

14 Ty Herren skall icke förkasta sitt folk, eller öfvergifva sitt arf.

כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃

15 Ty rätt måste dock blifva rätt; och thy måste all from hjerta tillfalla.

כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃

16 Ho står med mig emot de onda? Ho träder till mig emot de ogerningsmän?

מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃

17 Om Herren icke hulpe mig, så låge min själ fulltnär uti det stilla.

לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃

18 Jag sade: Min fot hafver stapplat; men din nåd, Herre, uppehöll mig.

אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃

19 Jag hade mycket bekymmer i mitt hjerta; men din tröst gladde mina själ.

ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃

20 Du kommer ju aldrig öfverens med dem skadeliga stolenom, som lagen illa uttyder.

היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃

21 De rusta sig emot dens rättfärdigas själ, och fördöma oskyldigt blod.

יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃

22 Men Herren är mitt beskärm, min Gud är mitt hopps tröst.

ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃

23 Och han skall vedergälla dem deras orätt, och skall förgöra dem för deras ondskos skull; Herren, vår Gud, skall förgöra dem.

וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃