Psaltaren 71
1 Herre, jag förtröstar uppå dig, låt mig aldrig på skam komma.
| בך-יהוה חסיתי אל-אבושה לעולם |
2 Fräls mig genom dina rättfärdighet, och hjelp mig ut; böj din öron till mig, och hjelp mig.
| בצדקתך תצילני ותפלטני הטה-אלי אזנך והושיעני |
3 Var mig en stark tröst, dit jag alltid fly må, du som lofvat hafver att hjelpa mig; ty du äst min klippa och min borg.
| היה לי לצור מעון לבוא-- תמיד צוית להושיעני כי-סלעי ומצודתי אתה |
4 Min Gud, hjelp mig utu dens ogudaktigas hand, utu dens orättfärdigas och tyrannens hand.
| אלהי--פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ |
5 Ty du äst min tillflykt, Herre, Herre; mitt hopp allt ifrå minom ungdom.
| כי-אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי |
6 Uppå dig hafver jag förlåtit mig, allt ifrå moderlifvet; du hafver dragit mig utu mine moders lif; min berömmelse är alltid af dig.
| עליך נסמכתי מבטן--ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד |
7 Jag är för mångom ett vidunder; men du äst min starka tröst.
| כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי-עז |
8 Låt min mun full vara af ditt lof och pris dagliga dags.
| ימלא פי תהלתך כל-היום תפארתך |
9 Förkasta mig icke uti min ålderdom; öfvergif mig icke, när jag svag varder.
| אל-תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל-תעזבני |
10 Ty mine fiender tala emot mig, och de som efter mina själ vakta, de rådslå tillhopa;
| כי-אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו |
11 Och säga: Gud hafver öfvergifvit honom; jager efter, och griper honom; ty der är ingen hjelpare.
| לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי-אין מציל |
12 Gud, var icke långt borto ifrå mig; min Gud, skynda dig till att hjelpa mig.
| אלהים אל-תרחק ממני אלהי לעזרתי חישה (חושה) |
13 Skämme sig och förgås, de som emot mine själ äro; varde med skam och hån öfvertäckte, de som mitt värsta söka.
| יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה--מבקשי רעתי |
14 Men jag vill alltid bida, och vill alltid föröka ditt lof.
| ואני תמיד איחל והוספתי על-כל-תהלתך |
15 Min mun skall förkunna dina rättfärdighet, dagliga dags dina salighet, den jag icke alla räkna kan.
| פי יספר צדקתך--כל-היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות |
16 Jag går i Herrans, Herrans kraft; jag prisar dina rättfärdighet, ja, din allena.
| אבוא--בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך |
17 Gud, du hafver lärt mig af min ungdom; derföre förkunnar jag ännu din under.
| אלהים למדתני מנעורי ועד-הנה אגיד נפלאותיך |
18 Ock förlåt mig icke, Gud, i ålderdomen, när jag grå varder; tilldess jag förkunnar din arm barnabarnom, och dina magt allom dem som komma skola.
| וגם עד-זקנה ושיבה-- אלהים אל-תעזבני עד-אגיד זרועך לדור לכל-יבוא גבורתך |
19 Gud, din rättfärdighet är hög, du som stor ting gör. Gud, ho är dig lik?
| וצדקתך אלהים עד-מרום אשר-עשית גדלות אלהים מי כמוך |
20 Ty du låter mig förfara mycken och stor ångest, och gör mig åter lefvande; och hemtar mig åter upp utu jordenes djup.
| אשר הראיתנו (הראיתני) צרות רבות-- ורעות תשוב תחינו (תחיני) ומתהמות הארץ תשוב תעלני |
21 Du gör mig ganska storan, och styrker mig igen.
| תרב גדלתי ותסב תנחמני |
22 Så tackar jag ock dig med psaltarespel, för dina trofasthet, min Gud. Jag lofsjunger dig på harpor, du Helige i Israel.
| גם-אני אודך בכלי-נבל-- אמתך אלהי אזמרה לך בכנור-- קדוש ישראל |
23 Mine läppar och min själ, som du förlöst hafver, äro glade, och lofsjunga dig.
| תרננה שפתי כי אזמרה-לך ונפשי אשר פדית |
24 Ock talar min tunga dagliga dags om dina rättfärdighet; ty skämma måga sig, och på skam komma, de som mitt värsta söka.
| גם-לשוני-- כל-היום תהגה צדקתך כי-בשו כי-חפרו מבקשי רעתי |
