Psaltaren 69
1 En Psalm Davids, om roserna, till att föresjunga. Gud, hjelp mig, ty vatten går allt intill mina själ.
| למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש |
2 Jag sjunker ned i djup dy, der ingen botten uti är; jag är kommen i djup vatten, och floden vill fördränka mig.
| טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני |
3 Jag hafver ropat mig tröttan, min hals är hes, synen förgås mig; att jag så länge måste bida efter min Gud.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי |
4 De som mig utan skuld hata, äro flere än jag håren på hufvudet hafver; de som mig med oskäl förfölja och förderfva, äro mägtige; jag måste betala det jag intet röfvat hade.
| רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב |
5 Gud, du vetst min galenskap, och mina skulder äro dig intet förskylda.
| אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו |
6 Låt dem icke på mig till skam komma, som dig förbida, Herre, Herre Zebaoth; låt dem icke till blygd komma, som dig söka, Israels Gud.
| אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל |
7 Ty för dina skuld lider jag försmädelse; mitt ansigte är fullt med blygd.
| כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני |
8 Jag är minom brödrom främmande vorden, och okänd mins moders barnom.
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי |
9 Ty dins hus nitälskan uppfräter mig, och deras försmädelser, som dig häda, falla uppå mig.
| כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי |
10 Och jag gret, och fastade bitterliga; och man begabbade mig dertill.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי |
11 Jag drog en säck uppå; men de gjorde der lek af.
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל |
12 De som i porten sitta, tassla om mig, och i dryckenskap qväder man om mig.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר |
13 Men jag beder, Herre, till dig, i behagelig tid; Gud, efter dina stora godhet, hör mig med dine trofasta hjelp.
| ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך |
14 Upptag mig utu träcken, att jag icke nedersjunker; att jag må frälst varda ifrå mina hatare, och utu de djupa vatten;
| הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים |
15 Att vattufloden icke fördränker mig, och djupet icke uppsluker mig, och gapet på gropene icke igentäppes öfver mig.
| אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה |
16 Hör mig, Herre, ty din godhet är tröstelig. Vänd dig till mig efter dina stora barmhertighet;
| ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי |
17 Och bortgöm icke ditt ansigte för dinom tjenare; ty mig är ångest. Hör mig snarliga.
| ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני |
18 Nalka dig till mina själ, och förlossa henne; förlossa mig för mina fiendars skull.
| קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני |
19 Du vetst min försmädelse, skam och blygd; alle mine fiender äro för dig.
| אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי |
20 Försmädelse bråkar mig hjertat sönder, och kränker mig; jag vänter, att någor ville varkunna sig, men der är ingen; och efter hugsvalare, men jag finner ingen.
| חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי |
21 Och de gåfvo mig galla äta, och ättiko dricka uti minom stora törst.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ |
22 Deras bord varde för dem en snara, till vedergällning, och till ena fällo.
| יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש |
23 Deras ögon varde mörk, så att de intet se; och deras länder låt städse ostadiga vara.
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד |
24 Utgjut dina ogunst uppå dem, och din grymma vrede gripe dem.
| שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם |
25 Deras boning varde öde, och ingen vare som uti deras hyddom bor.
| תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב |
26 Ty de förfölja den du slagit hafver, och berömma att du slår dina illa.
| כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו |
27 Låt dem falla uti den ena synden efter den andra, att de icke komma till dina rättfärdighet.
| תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך |
28 Utskrapa dem utu de lefvandes bok; att de med de rättfärdiga icke uppskrefne varda.
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו |
29 Men jag är elände, och hafver ondt; Gud, din hjelp beskydde mig.
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני |
30 Jag vill lofva Guds Namn med en viso, och vill högeliga ära honom med tacksägelse.
| אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה |
31 Det skall bättre täckas Herranom, än en stut, den horn och klöfvar hafver.
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס |
32 De elände se det, och glädja sig; och de som Gud söka, dem skall hjertat lefva.
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם |
33 Ty Herren hörer de fattiga, och föraktar icke sina fångna.
| כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה |
34 Honom lofve himmelen, jorden och hafvet, och allt det deruti röres.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם |
35 Ty Gud skall hjelpa Zion, och bygga Juda städer; att man der bo skall, och besitta dem.
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה |
36 Och hans tjenares säd skall ärfva dem; och de som hans Namn älska, skola blifva derinne.
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה |
