Psaltaren 63

1 En Psalm Davids, då han var i Juda öken. Gud, du äst min Gud, bittida vakar jag upp till dig. Min själ törstar efter dig, mitt kött längtar efter dig, uti ett torrt och törstigt land, der intet vatten är.

מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ב אלהים אלי אתה-- אשחרך צמאה לך נפשי-- כמה לך בשרי בארץ-ציה ועיף בלי-מים

2 Der ser jag efter dig i dinom helgedom, att jag måtte skåda dina magt och äro.

כן בקדש חזיתך-- לראות עזך וכבודך

3 Ty din godhet är bättre än lif. Mine läppar prisa dig.

כי-טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך

4 Der ville jag gerna lofva dig i mina lifsdagar, och upplyfta mina händer, i ditt Namn.

כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי

5 Det vore mins hjertas fröjd och lust, då jag dig med gladom mun lofva skulle.

כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל-פי

6 När jag mig i säng lägger, så tänker jag uppå dig; när jag uppvaknar, så talar jag om dig.

אם-זכרתיך על-יצועי-- באשמרות אהגה-בך

7 Ty du äst min hjelpare, och under dina vingars skugga vill jag fröjda mig.

כי-היית עזרתה לי ובצל כנפיך ארנן

8 Min själ håller sig intill dig; din högra hand uppehåller mig.

דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך

9 Men de stå efter mina själ, till att öfverfalla mig; de måste under jordena nederfara.

והמה--לשואה יבקשו נפשי יבאו בתחתיות הארץ

10 De måste falla i svärd, och räfvomen till lott blifva.

יגירהו על-ידי-חרב מנת שעלים יהיו

11 Men Konungen fröjdar sig i Gudi; den vid honom svär, han skall prisad varda; ty de lögnmunnar skola tillstoppade varda.

והמלך ישמח באלהים יתהלל כל-הנשבע בו כי יסכר פי דוברי-שקר