Psaltaren 56

1 Ett gyldene klenodium Davids, till att föresjunga, om den dumba dufvona ibland de främmanda, då de Philisteer grepo honom i Gath. Gud, var mig nådelig, ty menniskor vilja nedersänka mig; dagliga strida de, och tränga mig.

למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם באחז אתו פלשתים בגת חנני אלהים כי שאפני אנוש כל היום לחם ילחצני׃

2 Mine fiender nedersänka mig dagliga ty månge strida emot mig högmodeliga.

שאפו שוררי כל היום כי רבים לחמים לי מרום׃

3 När jag fruktar mig, så hoppas jag uppå dig.

יום אירא אני אליך אבטח׃

4 Jag vill prisa Guds ord; på Gud vill jag hoppas, och intet frukta mig. Hvad skulle något kött göra mig?

באלהים אהלל דברו באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי׃

5 Dagliga strida de emot min ord; alle deras tankar äro, att de må göra mig ondt.

כל היום דברי יעצבו עלי כל מחשבתם לרע׃

6 De hålla tillhopa, och vakta, och taga vara uppå mina hälar, huru de mina själ gripa måga.

יגורו יצפינו המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי׃

7 Hvad de ondt göra, det är allaredo tillgifvet ( säga de ). Gud störte sådana menniskor neder utan alla nåde.

על און פלט למו באף עמים הורד אלהים׃

8 Räkna min flykt; fatta mina tårar uti din lägel; utan tvifvel räknar du dem.

נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך׃

9 Då måste mina fiender tillbakavända. När jag ropar, förmärker jag, att du min Gud äst.

אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי כי אלהים לי׃

10 Jag vill prisa Guds ord; Herrans ord vill jag prisa.

באלהים אהלל דבר ביהוה אהלל דבר׃

11 Uppå Gud hoppas jag, och fruktar mig intet; hvad kunna menniskor göra mig?

באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי׃

12 Jag hafver gjort dig löfte, Gud, att jag dig tacka vill.

עלי אלהים נדריך אשלם תודת לך׃

13 Ty du hafver frälst mina själ ifrå döden, mina fötter ifrå fall; att jag må vandra för Gudi uti de lefvandes ljuse.

כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים׃