Psaltaren 44
1 En undervisning Korah barnas, till att föresjunga. Gud, vi hafve med våra öron hört, våre fäder hafva det förtäljt oss, hvad du i deras dagar gjort hafver fordom.
| למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃ |
2 Du hafver med dine hand fördrifvit Hedningarna; men dem hafver du insatt. Du hafver förderfvat folken; men dem hafver du utvidgat.
| אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃ |
3 Ty de hafva icke intagit landet genom sitt svärd, och deras arm halp dem intet; utan din högra hand, din arm och ditt ansigtes ljus; ty du hade ett behag till dem.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃ |
4 Gud, du äst den samme min Konung, som Jacob hjelp tillsäger.
| אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃ |
5 Igenom dig skole vi nederslå våra fiendar. I ditt Namn vilje vi undertrampa dem som sig emot oss sätta.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃ |
6 Ty Jag förlåter mig icke uppå min båga, och mitt svärd kan intet hjelpa mig;
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃ |
7 Utan du hjelper oss ifrå våra fiendar, och gör dem till skam, som hata oss.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃ |
8 Vi vilje dagliga berömma oss af Gudi, och tacka dino Namne evinnerliga. (Sela)
| באלהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה׃ |
9 Hvi bortdrifver du då nu oss, och låter oss till skam varda; och drager icke ut i vårom här?
| אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו׃ |
10 Du låter oss fly för våra fiendar, att de, som oss hata, skola beröfva oss.
| תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו׃ |
11 Du låter uppäta oss såsom får, och förströr oss ibland Hedningarna.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃ |
12 Du säljer ditt folk förgäfves, och tager der intet före.
| תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם׃ |
13 Du gör oss till smälek vårom grannom; till spott och hån dem som omkring oss äro.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ |
14 Du gör oss till ett ordspråk ibland Hedningarna, och att folken rista hufvudet öfver oss.
| תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃ |
15 Dagliga är min smälek för mig, och mitt ansigte är fullt med skam;
| כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃ |
16 Att jag måste de försmädare och lastare höra, och fienderna och de hämndgiruga se.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃ |
17 Allt detta är öfver oss kommet, och vi hafve dock intet förgätit dig, eller otroliga i ditt förbund handlat.
| כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך׃ |
18 Vårt hjerta är icke affallet, eller vår gång viken ifrå din väg;
| לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃ |
19 Att du så sönderslår oss ibland drakar, och öfvertäcker oss med mörker.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃ |
20 Om vi vår Guds Namn förgätit hade, och våra händer upplyft till en främmande Gud;
| אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃ |
21 Det kunde Gud väl finna. Nu känner han ju vår hjertans grund.
| הלא אלהים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב׃ |
22 Ty vi varde ju dagliga för dina skull dräpne, och äro räknade såsom slagtefår.
| כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׃ |
23 Uppväck dig, Herre; hvi sofver du? Vaka upp, och bortdrif oss icke med allo.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃ |
24 Hvi fördöljer du ditt ansigte; och förgäter vårt elände och tvång?
| למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃ |
25 Ty vår själ är nederböjd till jordena; vår buk låder vid jordena.
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃ |
26 Statt upp, hjelp oss, och förlös oss, för dina godhets skull.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃ |
