Psaltaren 41

1 En Psalm Davids, till att föresjunga. Säll är den, som låter sig vårda; om den fattiga; honom skall Herren hjelpa i den onda tiden.

למנצח מזמור לדוד ב אשרי משכיל אל-דל ביום רעה ימלטהו יהוה

2 Herren skall bevara honom, och hålla honom i lifve, och låta honom gå väl på jordene, och icke gifva honom uti hans fiendars vilja.

יהוה ישמרהו ויחיהו--יאשר (ואשר) בארץ ואל-תתנהו בנפש איביו

3 Herren skall vederqvicka honom på hans sotesäng; du hjelper honom ifrån alla hans krankhet.

יהוה--יסעדנו על-ערש דוי כל-משכבו הפכת בחליו

4 Jag sade: Herre, var mig nådelig; hela mina själ, ty jag hafver syndat emot dig.

אני-אמרתי יהוה חנני רפאה נפשי כי-חטאתי לך

5 Mine ovänner talade ondt emot mig: När kan han dö, och hans namn förgås?

אויבי--יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו

6 De komma till att skåda, och menat dock intet af hjertat; utan söka något, det de lasta måga, gå bort och förat ut.

ואם-בא לראות שוא ידבר--לבו יקבץ-און לו יצא לחוץ ידבר

7 Alle de som mig hata, tassla tillhopa emot mig, och tänka ondt öfver mig.

יחד--עלי יתלחשו כל-שנאי עלי--יחשבו רעה לי

8 De hafva beslutit ett skalkastycke öfver mig: När han ligger, skall han intet uppstå igen.

דבר-בליעל יצוק בו ואשר שכב לא-יוסיף לקום

9 Och min vän, den jag mig betrodde, den mitt bröd åt, trampade mig under fötterna.

גם-איש שלומי אשר-בטחתי בו-- אוכל לחמי הגדיל עלי עקב

10 Men du, Herre, var mig nådelig, och hjelp mig upp, så vill jag vedergälla dem.

ואתה יהוה חנני והקימני ואשלמה להם

11 Derpå märker jag, att du ett behag till mig hafver, att min fiende icke skall glädja sig öfver mig.

בזאת ידעתי כי-חפצת בי כי לא-יריע איבי עלי

12 Men mig uppehåller du för mina fromhets skull, och ställer mig inför ditt ansigte evinnerliga.

ואני--בתמי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם

13 Lofvad vare Herren, Israels Gud, ifrån nu, allt intill evighet. Amen, Amen.

ברוך יהוה אלהי ישראל--מהעולם ועד העולם אמן ואמן