Psaltaren 137

1 Vid de älfver i Babel såte vi och grete, då vi på Zion tänkte.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Våra harpor hängde vi på pilträ, som der äro.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Ty der bådo de oss sjunga, som oss fångna höllo, och i vår gråt glade vara: Sjunger oss ena af Zions Visor.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Huru skulle vi sjunga Herrans viso i främmande land?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Om jag förgäter dig, Jerusalem, så varde min högra hand förgäten.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Min tunga låde vid min gom, om jag icke tänker uppå dig; om jag icke låter Jerusalem min högsta glädje vara.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Herre, mins uppå Edoms barn, på Jerusalems dag; de der säga: Slår ned, slår ned i grund.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Du förstörda dotter Babel, säll är den dig vedergäller, såsom du oss gjort hafver.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Säll är den, som dina unga barn tager, och slår dem emot stenen.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃