Psaltaren 137

1 Vid de älfver i Babel såte vi och grete, då vi på Zion tänkte.

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 Våra harpor hängde vi på pilträ, som der äro.

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 Ty der bådo de oss sjunga, som oss fångna höllo, och i vår gråt glade vara: Sjunger oss ena af Zions Visor.

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 Huru skulle vi sjunga Herrans viso i främmande land?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 Om jag förgäter dig, Jerusalem, så varde min högra hand förgäten.

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 Min tunga låde vid min gom, om jag icke tänker uppå dig; om jag icke låter Jerusalem min högsta glädje vara.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 Herre, mins uppå Edoms barn, på Jerusalems dag; de der säga: Slår ned, slår ned i grund.

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Du förstörda dotter Babel, säll är den dig vedergäller, såsom du oss gjort hafver.

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Säll är den, som dina unga barn tager, och slår dem emot stenen.

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע