Psaltaren 104
1 Lofva Herran, min själ; Herre, min Gud, du äst ganska härlig, du äst dägelig och allstinges väl beprydd.
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת |
2 Ljus är din klädnad, som du uppå hafver; du utsträcker himmelen såsom ett tapet.
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה |
3 Du hvälfver honom ofvan med vatten; du far i skyn såsom i en vagn, och går på vädrens vingar;
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח |
4 Du, som gör dina Änglar till väder, och dina tjenare till eldslåga;
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט |
5 Du, som grundar jordena på hennes botten, så att hon blifver i evig tid.
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד |
6 Med djupet betäcker du henne, såsom med ett kläde, och vatten stå öfver bergen.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים |
7 Men för ditt näpsande fly de; för ditt dundrande fara de bort.
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון |
8 Bergen resa högt upp, och dalarna sätta sig ned i det rum, som du dem skickat hafver.
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם |
9 Du hafver satt ett mål, der komma de intet öfver; och måga icke åter betäcka jordena.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ |
10 Du låter källor uppbrista i dalomen, så att vatten emellan bergen flyta;
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון |
11 Att all djur på markene måga dricka, och vildåsnarna sin törst släcka.
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם |
12 När dem sitta himmelens foglar, och sjunga på qvistarna.
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול |
13 Du fuktar bergen ofvanefter; du gör landet fullt med frukt, den du förskaffar.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ |
14 Du låter gräs växa för boskapen, och säd menniskomen till nytto; att du skall låta komma bröd utaf jordene;
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ |
15 Och att vin skall fröjda menniskones hjerta, och hennes ansigte dägeligit varda af oljo, och bröd styrka menniskones hjerta;
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד |
16 Att Herrans trä skola full med must stå; de cedreträ på Libanon, som han planterat hafver.
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע |
17 Der hafva foglarna sitt näste, och hägrar bo uppe i furoträn.
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה |
18 De höga berg äro de stengetters tillflykt, och stenklyfterna de kunilers.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים |
19 Du gör månan, till att derefter skifta året; solen vet sin nedergång.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו |
20 Du gör mörker, att natt varder; då draga sig all vilddjur ut;
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער |
21 De unga lejon, som ryta efter rof, och sin mat söka af Gudi;
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם |
22 Men när solen uppgår, draga de bort, och lägga sig uti sina kulor.
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון |
23 Så går då menniskan ut till sitt arbete, och till sitt åkerverk intill aftonen.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב |
24 Herre, huru äro din verk så stor och mång! Du hafver visliga skickat dem all, och jorden är full af dina ägodelar.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך |
25 Hafvet, det så stort och vidt är, der kräla uti, utan tal, både stor och liten djur.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות |
26 Der gå skepp; der äro hvalfiskar, som du gjort hafver, att de deruti leka skola.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו |
27 Allt vänter efter dig, att du skall gifva dem mat i sin tid.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו |
28 Då du gifver dem, så samla de; när du upplåter dina hand, så varda de med god ting mättade.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב |
29 Om du fördöljer ditt ansigte, så varda de förskräckte; du tager deras anda bort, så förgås de, och varda åter till stoft igen.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון |
30 Du låter ut din anda, så varda de skapade, och du förnyar jordenes ansigte.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה |
31 Herrans ära är evig; Herren hafver behag till sin verk.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו |
32 Han ser uppå jordena, så bäfvar hon; han kommer vid bergen, så ryka de.
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו |
33 Jag vill sjunga Herranom i mina lifsdagar, och lofva min Gud, så länge jag är till.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי |
34 Mitt tal behage honom väl; jag gläder mig af Herranom.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה |
35 Syndarena hafve en ända på jordene, och de ogudaktige vare icke mer till; lofva, min själ, Herran. Halleluja.
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה |
