Ordspråksboken 1
1 Detta är Salomos Ordspråk, Davids sons, Israels Konungs;
| משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ |
2 Till att deraf lära vishet och tukt;
| לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ |
3 Förstånd, klokhet, rättfärdighet, dom och fromhet;
| לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ |
4 Att de fåkunnige måga varda vise, och de ynglingar förnuftige och försigtige.
| לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ |
5 Den der vis är, han hörer till, och förbättrar sig; och den der förståndig är, han tager vid råd;
| ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ |
6 Att han skall förstå ordspråk, och deras uttydelse; de visas läro, och deras gåtor.
| להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃ |
7 Herrans fruktan är begynnelsen till att lära; de galna förakta vishet och tuktan.
| יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ |
8 Min son, hör dins faders tuktan, och förlåt icke dine moders bud;
| שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃ |
9 Ty detta är dino hufvude en skön prydning, och en kedja om din hals.
| כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ |
10 Min son, om skalkar locka dig, så följ icke;
| בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ |
11 Om de säga: Gack med oss, vi vilje vakta efter blod, och gildra för den oskyldiga utan sak;
| אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ |
12 Vi vilje dem uppsluka lefvande, såsom helvetet; och de fromma, såsom dem der neder i grafvena fara; (Sheol h7585)
| נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ (Sheol h7585) |
13 Vi vilje finna stora ägodelar; vi vilje fylla vår hus med rof;
| כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ |
14 Vågat med oss; en pung skall vara allas våras.
| גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ |
15 Min son, vandra intet den vägen med dem; vakta din fot för deras stig.
| בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ |
16 Ty deras fötter löpa till det ondt är, och skynda sig till att utgjuta blod.
| כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃ |
17 Ty det är fåfängt utkasta nät för foglarnas ögon;
| כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃ |
18 Och vakta de sjelfve efter hvarsannars blod; och den ene står efter den andras lif.
| והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ |
19 Alltså göra alle girige, att den ene tager dem andra lifvet bort.
| כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃ |
20 Visheten klagar ute, och låter höra sig på gatomen.
| חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ |
21 Hon ropar i partomen ut för folket; hon talar sin ord i stadenom:
| בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ |
22 Huru länge viljen I, fåkunnige, fåkunnige vara; och de bespottare lust hafva till gabberi, och de galne hata lärdom?
| עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃ |
23 Vänder eder till mitt straff; si, jag vill utsäga eder min anda, och göra eder min ord kunnig.
| תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ |
24 Efter jag nu kallar, och I neken det; jag räcker mina hand ut, och ingen aktar dertill;
| יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ |
25 Och I låten fara all min råd, och viljen icke mitt straff;
| ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ |
26 Så vill jag ock le åt edro ofärd, och begabba eder, när det kommer som I frukten;
| גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ |
27 När öfver eder kommer, såsom en storm, det I frukten, och edor ofärd såsom ett väder; när öfver eder kommer ångest och nöd.
| בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ |
28 Då skola de åkalla mig, men jag skall intet svara; de skola bittida söka mig, och intet finna;
| אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ |
29 Derföre, att de hatade lärdom, och ville icke hafva Herrans fruktan;
| תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ |
30 Ville icke mitt råd, och lastade all min straff.
| לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃ |
31 Så skola de äta af sins väsendes frukt, och af sin råd mätte varda;
| ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ |
32 Att de fåkunnigas luste dräper dem, och de galnas lycka förgör dem.
| כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ |
33 Men den mig hörer, han skall säker blifva, och nog hafva, och för intet ondt frukta.
| ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃ |
