Ordspråksboken 7
1 Min son, behåll min ord, och göm min bud när dig.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך |
2 Behåll min bud, så får du lefva, och min lag såsom din ögnasten.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך |
3 Bind dem på din finger, skrif dem pådins hjertas taflo.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך |
4 Säg till vishetena: Du äst min syster, och kalla klokhetena dina fränko;
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא |
5 Att du bevarad varder för en främmande qvinno, för ens annars, som slät ord gifver.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה |
6 Ty i fenstret på mitt hus såg jag ut genom gallret;
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי |
7 Och såg ibland de fåkunniga, och vardt varse ibland barn en galen yngling.
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב |
8 Den gick på gatone utmed ett hörn, och trädde in uppå vägen åt hennes hus;
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד |
9 I skymningene, om aftonen af dagenom, då det natt vardt, och mörkt var;
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה |
10 Och si, der mötte honom en qvinna, i skökoklädnad, listig;
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב |
11 Vildsinnad och ostyrig, så att hennes fötter icke kunde blifva i sitt hus;
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה |
12 Nu är hon ute, nu på gatone, och vaktar vid all hörn.
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב |
13 Hon tog honom fatt, och kysste honom utan skam, och sade till honom:
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו |
14 Jag hafver i dag betalat tackoffer för mig, och mitt löfte.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי |
15 Derföre är jag utgången till att möta dig, till att söka ditt ansigte bittida, och hafver funnit dig.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך |
16 Jag hafver skönliga tillpyntat min säng, med brokot täcken utur Egypten;
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים |
17 Jag hafver bestänkt min sängekammar med myrrham, aloes och kanel.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון |
18 Kom, låt oss bola allt intill morgonen, och låt oss älskog sköta.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים |
19 Ty mannen är icke hemma; han är bortfaren långväga.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק |
20 Han hafver tagit penningasäcken med sig; han skall först hemkomma till högtidsdagen.
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו |
21 Hon talade för honom med mång ord, och fick honom in med sin släta mun.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו |
22 Han går straxt in med henne, såsom en oxe till att slagtas ledd varder, och såsom till en fjetter, der man de dårar med näpser;
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל |
23 Tilldess hon med enom pil skjuter honom igenom lefrena, och såsom en fogel skyndar sig till snarona, och vet icke att det gäller honom om lifvet.
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא |
24 Så hörer mig nu, min barn, och märker uppå mins muns tal.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי |
25 Låt ditt hjerta icke vika in uppå hennes väg, och låt icke förföra dig in uppå hennes stigar.
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה |
26 Ty hon hafver många sargat och fällt, och allehanda mägtige äro dräpne af henne.
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה |
