4 Mosebok 35
1 Och Herren talade med Mose på de Moabiters mark, vid Jordan, in mot Jericho, och sade:
| וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר |
2 Bjud Israels barnom, att de gifva Leviterna städer utaf sitt arfvegods, der de måga uti bo; dertill förstäder omkring städerna skolen I ock gifva Leviterna;
| צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים |
3 Att de skola bo i städerna, och hafva sin boskap, gods och allahanda djur i förstäderna.
| והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם |
4 Vidden till förstäderna, som de skola gifva Leviterna, skall vara tusende alnar utifrå stadsmuren allt omkring.
| ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים--מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב |
5 Så skolen I då mäta utanför staden, på den sidone österut, tutusend alnar; och på den sidone söderut, tutusend alnar; och på den sidone vesterut, tutusend alnar; och på den sidone norrut, tutusend alnar; att staden skall vara midt uti. Det skall vara deras förstäder.
| ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה--והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים |
6 Och ibland de städer, som I gifven Leviterna, skolen I gifva sex fristäder, att den som någon ihjälslår må fly derin; derutöfver skolen I ännu gifva dem två och fyratio städer;
| ואת הערים אשר תתנו ללוים--את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר |
7 Så att alle städer, som I gifven Leviterna, blifva åtta och fyratio med deras förstäder;
| כל הערים אשר תתנו ללוים--ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן |
8 Och skolen gifva dem mer af dem som mycket äga ibland Israels barn, och mindre af dem som mindre äga; hvar och en, efter hans arfvedel, den honom tillskift varder, skall gifva Leviterna städer.
| והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל--מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים |
9 Och Herren talade med Mose, och sade:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
10 Tala med Israels barn, och säg till dem: När I kommen öfver Jordan in uti Canaans land,
| דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען |
11 Skolen I utvälja städer, som fristäder skola vara, deruti fly må den som någon med våda ihjälslår.
| והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה |
12 Och skola sådane fristäder vara ibland eder, för blodhämnarens skull, att han icke skall dö, som dråpet gjorde, intilldess han hafver ståndit till rätta inför menighetene.
| והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט |
13 Och de städer, som I gifva skolen, skola vara sex fristäder;
| והערים אשר תתנו--שש ערי מקלט תהיינה לכם |
14 Tre skolen I gifva på desso sidone Jordan; och tre i Canaans lande.
| את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה |
15 Det äro de sex fristäder, både för Israels barn, och främlingom, och husmän ibland eder; att dit må fly ho som helst ena själ slår med våda.
| לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט--לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה |
16 Hvilken som slår en med något jern, så att han dör, han är en mandråpare; och skall döden dö.
| ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח |
17 Kastar han honom med en sten, der någor kan död af varda, så att han blifver död deraf, så är han en mandråpare; och skall döden dö.
| ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת--רצח הוא מות יומת הרצח |
18 Slår han honom med något trä, der någor kan med dödsslagen varda, så att han dör, så är han en mandråpare; och skall döden dö.
| או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת--רצח הוא מות יומת הרצח |
19 Blodhämnaren skall slå mandråparen ihjäl; såsom han slagit hafver, så skall man döda honom igen.
| גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו |
20 Stöter han honom af hat, eller kastar något på honom med försåt, så att han dör;
| ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת |
21 Eller slår honom af ovänskap med sine hand, så att han dör, så skall han döden dö, som honom slog; ty han är en mandråpare; blodhämnaren skall dräpa honom, när han råkar honom.
| או באיבה הכהו בידו וימת--מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח--בפגעו בו |
22 Men stöter han honom oförvarandes utan ovänskap, eller kastar något på honom, icke med försåt;
| ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה |
23 Eller kastar en sten på honom oförvarandes, der man af dö kan, så att han dör, och han är icke hans ovän, och ville honom heller intet ondt.
| או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת--והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו |
24 Så skall menigheten döma, emellan honom som slog och blodhämnaren, i denna sakene.
| ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם--על המשפטים האלה |
25 Och menigheten skall fria mandråparen ifrå blodhämnarens hand, och låta honom komma i fristaden igen, dit han flydder var; och der skall han blifva, tilldess öfverste Presten dör, den man med den helga oljone smort hafver.
| והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש |
26 Om mandråparen går utaf sin fristads råmärke, dit han flydd är,
| ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה |
27 Och blodhämnaren finner honom utanför hans fristads råmärke, och slår honom ihjäl; han skall för det blod intet saker vara;
| ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח--אין לו דם |
28 Ty han skulle blifva i sinom fristad intill den öfversta Prestens död; och efter öfversta Prestens död åter komma till sins arfvegods land igen.
| כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל--ישוב הרצח אל ארץ אחזתו |
29 Detta skall vara eder en rätt med edra efterkommande, i alla edra boningar.
| והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם |
30 Mandråparen skall man dräpa efter tvegga vittnes mun; ett vittne skall icke svara öfver en själ till döds.
| כל מכה נפש--לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות |
31 Och I skolen ingen försoning taga för en mandråpares själ, ty han är saker till döden; utan han skall döden dö;
| ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת |
32 Och skolen ingen försoning taga öfver den, som till fristaden flydder var, så att han igenkommer till att bo i landena, intill att Presten dör.
| ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן |
33 Och skämmer icke landet, der I uti bon; ty den som blodssaker är, han skämmer landet; och landet kan icke försonadt varda för det blod, som der utgjutet varder, annars utan genom hans blod, som det utgjutit hafver.
| ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו |
34 Orener icke landet, som I bon uti, der jag ock uti bor; ty jag är Herren, som bor ibland Israels barn.
| ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה--אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה--שכן בתוך בני ישראל |
