3 Mosebok 22
1 Och Herren talade med Mose, och sade:
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ |
2 Säg Aaron och hans söner, att de hålla sig ifrån Israels barnas helgo, hvilket de mig helga, och icke ohelga mitt helga Namn; ty jag är Herren.
| דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃ |
3 Säg dem nu till, och deras efterkommandom: Hvilken af edor säd går till det helga, som Israels barn helga Herranom, och orenar sig så på det, hans själ skall utrotad varda för mitt anlete; ty jag är Herren.
| אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃ |
4 Hvilken af Aarons säd är spitelsk, eller hafver ena flöd, den skall icke äta af de helgo, tilldess han varder ren. Den som kommer vid någon oren kropp, eller den som hans säd afgår i sömnen;
| איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע׃ |
5 Eller den som kommer vid en matk, den honom oren är, eller en mennisko, som honom oren är, och allt det honom orenar;
| או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו׃ |
6 Hvilken själ kommer vid något deraf, den är oren intill aftonen, och skall icke äta af de helgo; utan skall först bada sin kropp med vatten.
| נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים׃ |
7 Och när solen är nedergången, och han ren vorden är, då må han äta deraf; ty det är hans spis.
| ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׃ |
8 Ett as, och hvad af vilddjur rifvet är, skolen I icke äta, att I icke skolen varda orene deruppå; ty jag är Herren.
| נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה׃ |
9 Derföre skola de hålla mina stadgar, att de icke skola lägga synd uppå sig, och dö deröfver, när de ohelga sig; ty jag är Herren, som dem helgar.
| ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃ |
10 Ingen annar skall äta af de helgo, ej heller Prestens husman, ej heller någon dagakarl.
| וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃ |
11 När Presten köper ena själ för sina penningar, den må äta deraf. Och det i hans huse födt är, det må ock äta af hans bröd.
| וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃ |
12 Om Prestens dotter varder ens främmandes hustru, skall hon icke äta af dess helgas häfoffer.
| ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃ |
13 Varder hon en enka, eller utdrifven, och hafver ingen säd, och kommer igen till sins faders hus, så skall hon äta af sins faders bröd, såsom då hon ännu piga var; men ingen främmande skall äta deraf.
| ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׃ |
14 Hvilken som eljest äter af de helgo ovetandes, han skall lägga femtedelen dertill, och gifva Prestenom med de helgo;
| ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃ |
15 På det att de icke skola ohelga Israels barnas helga, som de häfoffra Herranom;
| ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃ |
16 Att de icke skola lägga missgerning och skuld på sig, när de äta af deras helgo; ty jag är Herren, som dem helgar.
| והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃ |
17 Och Herren talade med Mose, och sade:
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ |
18 Säg Aaron och hans söner, och all Israels barn: Hvilken Israelit eller främling i Israel vill göra sitt offer, vare sig af löfte, eller af fri vilja, att de vilja göra Herranom ett bränneoffer, det honom skall vara tacknämligit af eder;
| דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה׃ |
19 Det skall vara ett mankön, och utan vank, af fä, lambom eller getom.
| לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃ |
20 Allt det som något fel hafver, skolen I icke offra; förty det varder icke tacknämligit för eder.
| כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃ |
21 Och hvilken ett tackoffer Herranom göra vill, ett besynnerligit löfte, eller af fri vilja, af fä eller får, det skall vara utan vank, att det må varda tacknämligit. Det skall hafva ingen vank.
| ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו׃ |
22 Är det blindt, eller brutet, eller sargadt, eller förtvinadt, eller maslogt, eller skabbogt; så skola de icke sådant offra Herranom, och intet offer deraf gifva på Herrans altare.
| עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה׃ |
23 En oxe eller får, som oskickeliga eller lytta lemmar hafver, må du offra af en fri vilja; men icke varder det tacknämligit för ett löfte.
| ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃ |
24 Du skall ock icke offra Herranom något det förkramadt, eller förstött, eller förslitet, eller utskuret är; och skolen sådant icke göra i edro lande.
| ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃ |
25 Du skall ock icke offra något sådant af ens främlings hand, med edars Guds bröd; ty det doger intet, och hafver en vank; derföre varder det icke tacknämligit för eder.
| ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃ |
26 Och Herren talade med Mose, och sade:
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ |
27 När en kalf, eller lamb, eller get födt är, så skall det vara när sine moder i sju dagar; på åttonde dagen och derefter må man offra det Herranom, så är det tacknämligit.
| שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃ |
28 Vare sig nöt eller får, så skall man icke slagta det med sin unga på enom dag.
| ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד׃ |
29 När I viljen göra Herranom ett lofoffer, det för eder tacknämligit skall vara;
| וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃ |
30 Så skolen I äta det på samma dagen, och skolen intet behålla qvart intill morgonen; ty jag är Herren.
| ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה׃ |
31 Derföre håller min bud, och görer dem; ty jag är Herren;
| ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃ |
32 Att I icke ohelgen mitt helga Namn, och att jag må helgad varda ibland Israels barn; ty jag är Herren, den eder helgar;
| ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃ |
33 Den eder utur Egypti land fört hafver, att jag skulle vara edar Gud: Jag är Herren.
| המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃ |
