Job 32
1 Då vände de tre män åter att svara Job; efter han höll sig rättfärdigan.
| וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ |
2 Men Elihu, Baracheels son, af Bus af Kams slägte, vardt vreder uppå Job, att han höll sina själ rättfärdigare än Gud.
| ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃ |
3 Ock vardt han vred uppå de tre hans vänner, att de intet svar funno, och dock fördömde Job.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃ |
4 Ty Elihu hade bidt, så länge de hade talat med Job, efter de voro äldre än han.
| ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ |
5 Derföre, då, han såg, att intet svar var i de tre mäns mun, vardt han vred.
| וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ |
6 Och så svarade Elihu, Baracheels son, af Bus, och sade: Jag är ung, och I ären gamle, derföre hafver jag skytt, och fruktat bevisa min konst på eder.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ |
7 Jag tänkte: Låt åren tala, och åldren bevisa vishet.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃ |
8 Men anden är i menniskone, och dens Allsmägtigas Ande gör henne förståndiga.
| אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ |
9 Mästarena äro icke de visaste, och de gamle förstå icke hvad rätt är.
| לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ |
10 Derföre vill jag ock tala; hör härtill, jag vill ock bevisa mina konst.
| לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃ |
11 Si, jag hafver bidt, medan I talat hafven; jag hafver gifvit akt på edart förstånd, tilldess I hafven gjort en ända på edart tal.
| הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ |
12 Och jag hafver haft akt uppå eder, och si, ingen är ibland eder, som Job straffa, eller till hans ord svara kan.
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ |
13 I mågen tilläfventyrs säga: Vi hafve drabbat på vishetena, att Gud hafver bortkastat honom, och ingen annar.
| פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃ |
14 Det talet gör mig icke fyllest; jag vill intet svara honom, efter som I taladen.
| ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ |
15 Ack! de uppgifvas, och kunna intet mer svara; de kunna intet mer tala.
| חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ |
16 Efter jag nu bidt hafver, och de kunna intet tala; förty de stå tyste, och svara intet mer;
| והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ |
17 Vill jag dock svara min part, och bevisa mina konst;
| אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ |
18 Ty jag är så full med ordom, att min ande ängslas i minom buk.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ |
19 Si, min buk är såsom must, dem tilltäppt är, hvilken ny fat sönderslår.
| הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃ |
20 Jag måste tala, att jag må få andas; jag måste upplycka mina läppar och svara.
| אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃ |
21 Jag vill på ingens person se, och ingo mennisko till vilja tala;
| אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃ |
22 Förty jag vet icke, om jag så gjorde, om min skapare innan en kort tid mig borttagandes vorde.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ |
