Job 16
1 Job svarade, och sade:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Jag hafver sådana ofta hört; I ären alle arme hugsvalare.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃ |
3 När vilja dock dessa lösa ord hafva en ända? Eller hvad fattas dig, att du så svarar?
| הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃ |
4 Jag kunde ock väl tala såsom I; jag ville att edor själ vore i mine själs stad; jag ville ock finna ord emot eder, och så rista mitt hufvud öfver eder.
| גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃ |
5 Jag ville styrka eder med munnen, och tala af sinnet med mina läppar.
| אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃ |
6 Men om jag än talar, så skonar min svede mig dock intet; låter jag ock blifvat, så går han dock intet ifrå mig.
| אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃ |
7 Men nu gör han mig vedermödo, och förstörer all min ledamot.
| אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃ |
8 Han hafver mig gjort skrynkotan, och vittnar emot mig; och min motståndare hafver sig upp emot mig, och svarar emot mig.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃ |
9 Hans vrede sliter mig, och den som är mig vred, biter samman tänderna öfver mig; min motståndare ser hvasst med sin ögon på mig.
| אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃ |
10 De gapa med sin mun emot mig, och hafva hånliga slagit mig vid mitt kindben; de hafva tillhopa släckt sin harm på mig.
| פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃ |
11 Gud hafver öfvergifvit mig dem orättfärdiga, och låtit mig komma i de ogudaktigas händer.
| יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃ |
12 Jag var rik, men han hafver mig gjort till intet; han hafver tagit mig vid halsen, och sönderslitit mig, och uppsatt mig sig till ett mål.
| שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃ |
13 Han hafver kringhvärft mig med sina skyttor; han hafver sargat mina njurar, och intet skonat; han hafver utgjutit min galla på jordena.
| יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃ |
14 Han hafver gjort mig ett sår öfver det andra; han hafver öfverfallit mig såsom en kämpe.
| יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃ |
15 Jag hafver sömmat en säck på mina hud, och hafver lagt mitt horn i mull.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃ |
16 Mitt ansigte är svullet af gråt, och min ögonlock äro vorden mörk;
| פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃ |
17 Ändock att ingen orättfärdighet är i mine hand, och min bön är ren.
| על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃ |
18 Ack jord! öfvertäck icke mitt blod, och mitt rop hafve intet rum.
| ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃ |
19 Och si nu, mitt vittne är i himmelen, och den mig känner är i höjdene.
| גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃ |
20 Mine vänner äro mine begabbare; mitt öga fäller tårar till Gud.
| מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃ |
21 Om en man kunde gå till rätta med Gud, såsom menniskors barn med sin nästa.
| ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃ |
22 Men de förelagda år äro komne; och jag går den vägen bort, den jag aldrig igen kommer.
| כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃ |
