1 Mosebok 29
1 Då hof Jacob sin fot upp, och gick in i det land, som öster ut ligger.
| וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם |
2 Och såg sig om, och si, der var en brunn på markene; och si, tre hjordar med får der när; förty hjordarne måste dricka af brunnenom; och låg en stor sten för hålet på brunnenom.
| וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה--כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר |
3 Och de plägade der församla alla hjordarna, och vältra stenen ifrå brunnshålet, och vattna fåren, och lade så åter stenen för hålet i sitt rum igen.
| ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה |
4 Och Jacob sade till dem: Mine bröder, hvadan ären I? De svarade: Vi äre af Haran.
| ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו |
5 Han sade till dem: Kännen I ock Laban Nahors son? De svarade: Vi känne honom väl.
| ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו |
6 Han sade: Går honom ock väl i hand? De svarade: Honom går väl i hand: Och si, der kommer hans dotter Rachel med fåren.
| ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום--והנה רחל בתו באה עם הצאן |
7 Han sade: Det är ännu bittida dags, och är icke ännu tid drifva boskapen hem; vattner fåren, och går bort med dem i bet.
| ויאמר הן עוד היום גדול--לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו |
8 De svarade: Vi kunne icke, förra än du alle hjordarne komma tillsamman, och vi vältre stenen ifrå brunnshålet, och vattne så fåren.
| ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן |
9 Medan han ännu talade med dem, kom Rachel med sins faders får; förty hon vaktade fåren.
| עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה--כי רעה הוא |
10 Då Jacob såg Rachel, Labans sins moderbroders dotter, och Labans sins moderbroders får, gick han till, och vältrade stenen ifrå hålet på brunnenom, och vattnade Labans sins moderbroders får.
| ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו |
11 Och kysste Rachel; hof upp sina röst, och gret.
| וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך |
12 Och kungjorde henne, att han var hennes faderbroders och Rebeckas son. Då lopp hon, och kungjorde det sinom fader.
| ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה |
13 Då nu Laban hörde om Jacob sin systerson, lopp han emot honom, och tog honom i famn, och kyssten, och hade honom in i sitt hus. Då förtäljde han honom allt, huru tillgått var.
| ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה |
14 Då sade Laban till honom: Nu väl, du äst mitt ben och mitt kött: Och när han nu en månad långt hade varit när honom,
| ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים |
15 Sade Laban till Jacob: Ändock du äst min broder, skulle du fördenskull tjena mig för intet? Säg, hvad skall vara din lön?
| ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך |
16 Och Laban hade två döttrar; den äldsta het Lea, och den yngsta het Rachel.
| וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל |
17 Men Lea var klenögd; Rachel var väl skapad, och hade ett dägeligit ansigte.
| ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה |
18 Till henne fick Jacob kärlek, och sade: Jag vill tjena dig i sju år för Rachel dina yngsta dotter.
| ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה |
19 Laban svarade: Det är bättre jag gifver dig henne, än enom androm; blif när mig.
| ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי |
20 Så tjente Jacob i sju år för Rachel; och tyckte honom det vara få dagar, så kär hade han henne.
| ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה |
21 Och Jacob sade till Laban: Få mig mina hustru; ty nu är tid, att jag kommer i säng med henne.
| ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה |
22 Då böd Laban allt folket der omkring, och gjorde bröllop.
| ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה |
23 Men om aftonen tog han Lea sina dotter, och hade henne in till honom: Och han låg när henne.
| ויהי בערב--ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה |
24 Och Laban fick sine dotter Lea Silpa till ena tjenstepigo.
| ויתן לבן לה את זלפה שפחתו--ללאה בתו שפחה |
25 Om morgonen, si, då var det Lea: Och han sade till Laban: Hvi hafver du det gjort mig? Hafver jag icke tjent dig för Rachel? Hvi hafver du bedragit mig?
| ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי--הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני |
26 Laban svarade: Man gör icke så i våro lande, att man gifver ut den yngsta förr än den äldsta.
| ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו--לתת הצעירה לפני הבכירה |
27 Håll dessa veckona ut, så vill jag ock gifva dig denna med, för den tjenst, som du ännu skall tjena mig i androm sju år.
| מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות |
28 Jacob gjorde så, och höll de veckona ut; då gaf han honom Rachel sina dotter till hustru.
| ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה |
29 Och Laban gaf Rachel sine dotter Bilha till ena tjenstepigo.
| ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו--לה לשפחה |
30 Så låg han ock när Rachel, och hade Rachel kärare än Lea; och tjente honom framdeles i de andra sju åren.
| ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות |
31 Men då Herren såg, att Lea vardt vanvörd, gjorde han henne fruktsamma, och Rachel ofruktsamma.
| וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה |
32 Och Lea vardt hafvande, och födde en son, den kallade hon Ruben, och sade: Herren hafver sett till min förtryckelse; nu varder min man hafvandes mig kär.
| ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי--כי עתה יאהבני אישי |
33 Och vardt åter hafvande, och födde en son, och sade: Herren hafver hört, att jag är vanvörd, och hafver desslikes denna gifvit mig; och kallade honom Simeon.
| ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון |
34 Åter vardt hon hafvande, och födde en son, och sade: Nu varder min man åter hållandes sig till mig, ty jag hafver födt honom tre söner; derföre kallade hon honom Levi.
| ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי |
35 Fjerde reso vardt hon hafvande, och födde en son, och sade: Nu vill jag tacka Herranom; derföre kallade hon honom Juda, och vände så igen att föda.
| ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה--על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת |
