Job 7
1 Ciertamente tiempo determinado tiene el hombre sobre la tierra, y sus días son como los días del jornalero.
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Como el siervo anhela la sombra, y como el jornalero espera el reposo de su trabajo,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 así poseo yo los meses de vanidad, y las noches de trabajo me dieron por cuenta.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Cuando estoy acostado, digo: ¿Cuándo me levantaré? Y mido la noche, y estoy harto de devaneos hasta el alba.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mi carne está vestida de gusanos, y de terrones de polvo; mi piel hendida y abominable.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Mis días fueron más ligeros que la lanzadera del tejedor, y fenecieron sin esperanza.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Acuérdate que mi vida es un viento, y que mis ojos no volverán para ver el bien.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Los ojos de los que ahora me ven, no me verán más; tus ojos serán sobre mí, y dejaré de ser.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 no tornará más a su casa, ni su lugar le conocerá más.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Por tanto yo no reprimiré mi boca; hablaré con la angustia de mi espíritu, y me quejaré con la amargura de mi alma.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 ¿Soy yo un mar, o dragón, que me pongas guarda?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Cuando digo: Mi cama me consolará, mi cama atenuará mis quejas;
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 entonces me quebrantarás con sueños, y me turbarás con visiones.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 Y mi alma tuvo por mejor el ahogamiento, y quiso la muerte más que a mis huesos.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Abominé la vida; no quiero vivir para siempre; déjame, pues, que mis días son vanidad.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 ¿Qué es el hombre, para que lo engrandezcas, y que pongas sobre él tu corazón,
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 y lo visites todas las mañanas, y todos los momentos lo pruebes?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 ¿Hasta cuándo no me dejarás, ni me soltarás hasta que trague mi saliva?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Si he pecado, ¿qué te haré, oh Guarda de los hombres? ¿Por qué me has puesto contrario a ti, y que a mí mismo sea pesado?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 ¿Y por qué no quitas mi rebelión, y perdonas mi iniquidad? Porque ahora dormiré en el polvo, y si me buscares de mañana, ya no seré hallado.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
